רש"ש על בבא מציעא · דף 57b

גמרא על חמור כו' על שלמה כו'. כצ"ל בלא ווי"ן:

גמ' שם מ"ט תשלומי דו"ה א"ר ולא תשלומי גו"ד. לפי מש"כ רש"י בב"ק (עח ב) בד"ה גנב פטר עצמו ואליבא דר"ש נקט לה דמשמע דלרבנן פטור אפי' מן הקרן וכמש"כ שם ואפסידא דהקדש מיפטר ומדמי לה לשאר מזיקי הקדש וע"ש (ו ב) בתד"ה שור רעהו קשה תרתי חדא דהל"ל ולא ב' וג' שנית דגם כפל נמעיט משנים ולא אחד וי"ל דהיכא דהגניבה בעין ודאי חייב להחזיר להקדש וא"כ איכא קרן וכה"ג תירצו התוס' לענין שטרות בריש מרובה ועי"ל כגון דשגג הגנב דסבר שהן חולין דמעל וחייב קרן וחומש:

גמ' שם וגונב מבית האיש חזר וכלל. עיין בגליון גי' הגמרא בב"ק ושבועות ונ"ל פי' הגי' דכאן דאי הוי שב על הפרט הל"ל וגונבו אלא ע"כ דקאי אכי יתן ור"ל וגונב החפץ הנתון:

גמ' שם וכל בהמה לשמור חזר וכלל. קשה הלא לא דמי כללא בתרא לקמא וכדפריך במרובה (סד) והרע"ב בפ"ו דשבועות מ"ה העתיק חמור כו' וכל בהמה פרט לשמור חזר וכלל (וכדלעיל שם גבי כסף או כלים) וגי' זו ישרה ודלא כהתו"ח שמשבש לה ועי' בק"א בריש תו"כ במדת פרט וכלל כיצד:

רש"י ד"ה וכי יתן. צ"ל כי בל"ו:

רש"י ד"ה אם משנתרמה. אם כשבאו לדין כו'. לפי פירושו לקמן הלל"פ אם כשנודע להם כו':

תד"ה ש"ח. דאפי' ש"ש כו' ולא משני כשפשע. עי' ש"ך סי' ס"ו ס"ק קכ"ו ובתומים שם ונ"ל להוסיף ע"ד התומים דצ"ל בתוס' ואפי' בו':

[תד"ה רעהו. ובמרובה ממעיט כו'. כצ"ל ומש"כ התוי"ט דמלשון הרמב"ם משמע כתירוצם הראשון בשבועות תמוה ועמש"כ בב"ק (סג) בכוונת הרמב"ם] :

תד"ה כי. דבמרובה דרשינן מעל שור חמור ושה. כצ"ל: