גמרא ב"ש סברי שבח גזילה דנגזל הוי. וכן הוכיח אביי בריש הגוזל קמא דס"ל לב"ש דשינוי במקומו עומד:
קריאה במקור
רש"ש על בבא מציעא · דף 43b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
במשנה החושב כו' בש"א חייב. לכאורה לרי"ש דל"ב דעת בעלים ודי שיחזיר למקום שגנב א"כ כש"כ כשלא לקחה ממקומה וצ"ל דמיירי דבשעה שנאנסה היה עדיין עומד במחשבתו זאת ולכן לא הוי חזרה אך הא דהגביהה ונטל כו' דמשמע אפי' החזירה למקומה דומיא דהטה שלא זזה ממקומה קשיא ואולי מש"ה קאמר שמואל לא נטל נטל ממש אלא כיון שהגביה ליטול דאיכא למימר דבשעה שנאנסה לא חזר ממחשבתו:
רש"י ד"ה החושב. אמר בפני עדים. ל"י למאי הצריך עדים דנ"פ דאפי' הודה מעצמו שאמר לשל"י יתחייב לב"ש ודוחק לומר משום דסיפא דקרא דעכ"ד פשע דמיניה ילפי ב"ש כתיב אשר ירשיעון אלהים דדרשינן פרט למרשיע א"ע (ב"ק סד ב) דנראה דלדרשה דב"ש וב"ה האי עכד"פ שב על סיומא דקרא דלעיל מיניה אם לא שלח ידו וגו' ומופסק מענין דלקמיה:
תד"ה החושב. כדיליף מע"כ דבר. עי' בנזיר (י) בפרש"י ד"ה כסבורה שכ' ומצינו מחשבה שהוציא הכתוב בלשון אמירה כמו ודובר אמת בלבבו כו':
בא"ד וכן מחשבת פיגול נמי הוי בדבור כו'. נ"ל ראיה מספרי שופטים פיסקא קמ"ז [אח"ז מצאתי שקדמני בזה התוי"ט וע"ש] ומנין לקדשים ששחטן חוץ לזמנם כו' שהוא עובר בל"ת ת"ל כל דבר שתלוי בדבר ובזבחים (כז) כאן שנתן באמירה ע"ש ובקדושין (נט רע"ב) משמע נמי דמחשבה ודבור אחד הם ע"ש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 84d8f21cbe5cce5f8d507841169c7d45ad7347b3969a03fa5bc20121644c22c5