רש"ש על בבא מציעא · דף 110b

גמרא שלשה שמין כו' וכתובת אשה. בהגוזל ליתא וכן ברי"ף ורא"ש כאן:

גמ' שם האומר לחברו צא שכור לי כו' זה לפי שלא שכרן. ק"ל מדוע לא נאמר שלוחו ש"א כמותו וזה ודאי אין סברא לומר דאם יעבור המשלח א"כ הוה כמו שליח לד"ע דא"כ במקדש אשה ע"י שליח ואח"כ בא על אמה או בתה וכן כשהיא עשתה שליח לקבל קידושיה ואח"כ זינתה נימא ג"כ אשלד"ע אלא ע"כ דאזלינן בתר ההיא שעתא דשליחות דלא היה עדיין עבירה ולדעת מהרי"ט שאין אדם יכול לעשות שליח להקדיש דדבור של הקדש מילי נינהו ולא מימסרן לשליח הובא דבריו בנו"ב מ"ת חלק יו"ד סי' קמ"ז הוה א"ש דהכא נמי אין כאן כי אם מילי אבל כבר מחו לה במאה עוכלי הרב מוהר"ש לאנדא שם ובתשו' שיבת ציון סימן צד וצה ואולי כיון דפועל יכול לחזור בו (עי' ש"ך סימן של"ג סקי"ד) לא שייך שליחות בזה לכ"ע דהוה כמילי דכדי:

תד"ה יצא. וא"ת כו' כדאמרינן בזבחים. נראה כוונתם להא דאיתא שם (פז ב) לרבה נמי מ"ל כו' להורידה קודם עה"ש ולהעלותה לאחר עה"ש אבל לכאורה י"ל דשם אזלא אליבא דרב דהכא דהל' כוותיה ולשמואל המ"ל להורידה קודם הלילה ולהעלותה לאחר עה"ש וכן הא דמייתו מקידוש י"ל ג"כ דס"ל כר' יהודה דהכא: