תלמוד ירושלמי פאה · פרק 6 · הלכה 6

משנה: קָמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר וְאֶת הַקָּמָה. וְהָעוֹמֶר אֵינוֹ מַצִּיל לֹא אֶת הָעוֹמֶר וְלֹא אֶת הַקָּמָה. אֵי זוּ הִיא קָמָה שֶׁהִיא מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר כֹּל שֶׁאֵינָהּ שִׁכְחָה אֲפִילוּ קֶלַח אֶחָד. סְאָה תְּבוּאָה עֲקוּרָה וּסְאָה שֶׁאֵינוֹ עֲקוּרָה וְכֵן בְּאִילָן הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים אֵינָן מִצְטָרְפִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם בָּאָת רְשׁוּת לְעָנִי בְאֶמְצָע אֵין מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.

הלכה: אָמַר רִבִּי אִילָּא כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קְצִיר וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה. וְלָמָּה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין מַה שֶׁתַּחְתָּיו שָׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה מַה שֶׁתַּחְתָּיו קַשִּׁין.

תַּנָּא קָמַת חֲבֵירוֹ מַצֶּלֶת אֶת שֶׁלּוֹ. שֶׁל גוֹי מַצֶּלֶת אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. שֶׁל חִיטִּין מַצֶּלֶת אֶת שֶׁל שְׂעוֹרִין דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא מִמִּינָהּ.

תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּשֵׁם שֶׁהַקָּמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר כָּךְ הָעוֹמֶר מַצִּיל אֶת הַקָּמָה. וְדִין הוּא וּמַה אִם הַקָּמָה שֶׁיִּפֶּה בָהּ כֹּחַ הֶעָנִי וּשְׁכָחָהּ הֲרֵי הִיא מַצֶּלֶת. עוֹמֶר שֶׁהוֹרָע בּוֹ כֹחַ הֶעָנִי אֵינוֹ דִין שֶׁיַּצִּיל. אָמֵר לוֹ רִבִּי מַה אִם קָמָה שֶׁיִּפֶּה כֹּחַ הֶעָנִי בָהּ וּשְׁכָחָהּ הֲרֵי הִיא מַצֶּלֶת. עוֹמֶר שֶׁהוֹרָע כֹּחַ הֶעָנִי בּוֹ וּשְׁכָחוֹ אֵין דִין שֶׁיַּצִּיל. מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן נִלְמַד מַצִּילִין עוֹמֶר מֵעוֹמֶר וְאֵין מַצִּילִין קָמָה מִקָּמָה.

הָא אִם שָׁכַח שִׁכְחָה. תִּיפְתָּר בְּשֶׁשָּׁכַח אֶת הַקָּמָה תְחִילָּה.

הָא אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עֲקוּרוֹת לְבַעַל הַבַּיִת. מַתְנִיתָא כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וְתַצִּיל עֲקוּרָה שֶׁאֵינָה עֲקוּרָה. הָדָא אָמְרָה דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהַצִּיל וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן תִּיפְתָּר בְּקוֹצֵר שׁוּרָה וּמְעַמֵּר שׁוּרָה וּכְבָר שָׁכַח אֶת הַקָּמָה עַד שֶׁלֹּא שָׁכַח אֶת הָעֳמָרִים.

מַה עַד שֶׁתָּבוֹא מַמָּשׁ אוֹ אֲפִילוּ נִרְאֵית לְהָבִיא. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא כְּגוֹן תְּבוּאָה וְכֶרֶם. וְכֶרֶם לֹא עַל אֲתָר הוּא. הָדָא אָמְרָה אֲפִילוּ נִרְאֵית לָבוֹא.