אמר רבא הלכה חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כמה נכבדים דברי ר"ת בספר הישר דמוקי רבא כר' יוחנן ואל אסר אלא בנותן טעם ול"ג בספרים במשהו כרב ובלכ מקום מוכיח דס"ל רבא כר' יוחנן דכל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנ"ט חוץ מטבל ויי"נ בלחוד ור"ת מוסיף אף תרומה ועושה התרומה כטבל ועיין מה שהשבתי עליו בפ' בתרא דע"ז במהדורא תליתאה עיין בפ' הערל במהדורא תליתאה מה שמקשים על נותן טעם דחמץ מושם דהוי דברי שיש לו מתיקין ומה שתירצתי שם:
קריאה במקור
תוספות רי"ד על פסחים · דף 30a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
פוקי אייתי לי חמירא מבני חילא פי' שאור לחמץ בו את העיסה שפת של גננים אסרו הולא הותרה בבית דין אבל השאור שלהם מורת שאין בו בישול:
גזירה דילמא אתי למיעבד במינו פי' ולדידן נמי קדרות שאינן בני ומן דפגמן כיון דאיכא תרתי לטיבותא דנטל"פ מותר וגם בליעת הקדרה הוי כל שהוא אמאי אסור לאשתמושיבהן יש לומר דגזרי' דילמא מזהמי דופני הקדרה טובא ואיכא נ"ט ואע"פ דנטל"פ מותר נאסרו כולן משום גזירת קדרה ב"י והילכך אסור להשתמש בכל כלי הגוים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tosafot Rid
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.sefaria.org
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fd727d526c980e08a142617d8d1ec3f934ee7249ece0d2e946ae2354e22355ee