הב"ע כשתרהינו אצלו פי' טעמא משום דהרינו אצלו ומושם דבע"ח קונה משכון אבל אם לא הרהינו אצלו אע"פ שעשאו לו אפותיקי בחובו אסור דרבא לטעמיה דאמר הקדש חמן ושיחרור מפקיעין עצמן מיד שיעבוד:
קריאה במקור
תוספות רי"ד על פסחים · דף 31a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ותיסברא אימא סיפא אבל נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח ד"ה עובר ראיתי כתוב וא"ת אליבא דאביי היאך יתרץ הך סיפא דמשמע בה דכ"ע מיכן ולהבא הוא גובה מדקתני עובר אביי מוקים הך ברייתא כולה רישא וסיפא בכגון שלא הוחלט החמץ לאחר הפסח למצוה אלא שפרע לו הלוה הדמים ואין לומר איגלאי מילתא למפרע דברשות המלוה הוה קאי והאי דקמיפלגי ת"ק ור"N ברישא ובסיפא לא פליגי מוקי לה אביי כרבא כשהרהינו אצו וקמיפלגי בדרב יצחק דאפי' שפדאו נכרי לאחר הפסח וליכא למימר איגלאי מילתא למפרע מיהו כיון דס"ל כר' יצחק הרי היא עובר עליו שכל זמן שהי' ביד ישראל הי' שלו לגמרי דבע"ח קונה משכון כל זמן שהאי בידו של ישראל הי' שלו לגמרי ואע"פ שיפדם לאח"כ ובסיפא ל"פ דהתם ודאי גוי מישראל לא קני כמו שהכא מתרץ לה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tosafot Rid
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.sefaria.org
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fd727d526c980e08a142617d8d1ec3f934ee7249ece0d2e946ae2354e22355ee