דכתי' ודברת בם. מיות' שיהא הדיבור בכל לשון שירצה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והיו הדברים האלה. בהוייתן יהו בלשון הקדש:
שמע קלון וכו'. שמע קול העם שקורין שמע בלשון יון:
אלוניסתון. הוא לשון יון:
בעא מעכבתון. רצה לעכבן שלא יקראו אלא בלשון הקדש דסובר ברבי:
ואקפד. וכעס עליו על שרצה לעכבן:
אשורית. לשון הקדש:
לא יקרינה כל עיקר. בתמיה דמי שאינו יודע לקרות בלה"ק ודאי אף ר' מודה שיוצא בכל לשון שיודע דלא אמר ר' שיקרא בלה"ק אלא לכתחלה אבל בדיעבד יצא:
ה"ג השיב ר' ברכי' וכו' היה יודע לקרותה אשורי' ולעז יוצא בה בלעז ואשורית. וכ"ה במס' מגילה וה"פ קשיא לר' ברכיה אר' לוי שרצה לעכבן ואר"י שאמר שיוצאין בלעז לפי שאינן יודעין אשורית הא אפי' אי הוו יודעין אשורית נמי היו יוצאין בלעז:
א"ר מנא וכו'. ר' מנא פליג אר' ברכי' ואמר דאף במגילה הדין אם יודע אשורית ולעז אינו יוצא אלא באשורית. בלעז. אם אינו יודע אלא לשון לעז יוצא אפי' במגילה בלעז ולא הוה כקור' על פה. וכן יוצא בה בכל לשון שהוא יודע. אם אינו יודע אשורית ואתי' אינו לעז יוני שכותבין בו המגילה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1701fc377d29e539bca246b2b59b519c7f0bab2c9ea94b7dcd715aadec1372e7