ורוח הקדש אומרת וכו'. כלומר ונכפר דכתיב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שאף זה בכלל אמירה אלא מילתא באנפי נפשה היא שרה"ק בישרה את ישראל ע"י משה כשיעשו כן מתכפר להם הדם:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 9 · הלכה 6 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שלשה מקראות נאמרו. כאן יחד בענין אחד ונראין כאלו אחד אמרן ואינו כן אלא מי שאמר זה לא אמר זה. כיוצא בדבר אתה אומר ותאמר וכו'. מייתי ליה הכא שדומה להא דלעיל דהשלישי אמר רה"ק:
עד כאן אמר כלב. ברה"ק מדכתיב ויאמר דמיותר אלא שהאמירה היתה ברה"ק שלא נגזרה עליו הגזרה שימו' במדבר ואמר עלה נעלה שהוא יעלה לארץ אע"פ שהוא בן ארבעים שנה לא יהיה בכלל הגזרה והי"מ לא מצא טעם למה מייתי הכא קראי דכלב וסיסר':
אמרו כלותיה. דמה להם להזכי' רחם רחמתים אלא שאמרו כמתאוננות על בעליהן שבועלים נשים נכריות והי"מ פי' דשרותיה הן כלותיה מסתמא וא"נ והראשון נ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1701fc377d29e539bca246b2b59b519c7f0bab2c9ea94b7dcd715aadec1372e7