קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 5

אמ' לון. אמר להם סוטה מה היא לבעלה ספק או ודאי:

ה"ג אמרו לו ספק אמר להן מצינו שהיא אסורה לבעלה ומכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה"י אף להלן רה"י ומה כאן שיש בו דעת לשאול אף להלן דבר שיש בו דעת לשאול מכאן אמרו דבר שיש בו דעת לשאול ברה"י ספקו טמא ברה"ר ספקו טהור מיליהון דרבנן וכו' כ"ה בתוספתא ובתוספות וה"פ כל ספק טומאה מסוטה ילפינן מה סוטה שיש בה דעת לשאול אם טהורה או טמאה היא ונסתרה ברה"י ספקה טמא ואסורה לבעלה עד שתשתה ה"ה כל הטמאות כלן ושרץ דתני לאו דוקא:

מיליהון דרבנן. הא דרבי יוחנן בסמוך פליג אהך ברייתא וסובר דלאו מסוטה יליף ספק טומאה ברה"י:

אין לה רצון. והרי היא כאנוסה ומותרת לבעלה:

והא תנינן. בפ"ג דטהרות:

הא. מדיוקא דמתני' שמעינן דיש בו דעת לשאול ספיקו טמא. וכן מפורש בתוספתא ומביאה הר"ש דקטן שיש בו דעת לשאול ספיקו טמא:

ברם הכא. אבל הכא בקטנה זו יש בה דעת לשאול א"נ בועלה יש בו דעת לשאול ואפ"ה מותרת מספק לר' יוחנן ש"מ דלאו מסוטה יליף:

מפני מה וכו'. תוספתא במס' טהרות ה"ג מצינו שהציבור עושין פסחיהן בטומאה וכו':

מה טומאה ידועה. השתא טומאה ודאית:

ק"ו ספק טומאה. דהספיקות כלן מדבריהם. הרמב"ם: