גמ' כבוד חי העולמים היה עמהן. כשהלכו לקבור את יעקב דכתיב ויהי המחנה כבוד מאוד מחנה הידוע והוא מחנה אלקים:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 10 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וכי יש גורן לאטד. וכי עושים גורן לקוצים:
ולא מצינו מקום ששמו אטד. שאלו היה מקום ששמו אטד היינו מפרשים גורן הסמוך למקום ששמו אטד:
ה"ג שהיו ראוין לידוש באטד. בשעה שנכנסו ישראל היה ראוי שימותו במיתות משונות כדכתיב ודשתי את בשרכם את הקוצים אלא שעמד להם ההספד כגורן הזה העשוי לקיום בני אדם:
איזוריהם התירו. כלומר שכל חזקם נאבד מהם שהאזור על שם החוזק הוא כדכתיב אזר נא כגבר חלציך. דריש לשון וירא יושב כמו ויראו כל העדה כי גוע אהרן ודרשי' אל תקרי ויראו אלא וייראו:
קשרי כתפיהן התירו. יצאו כאבילי' חלוצי כתף דריש וירא שראו זה את זה ערומי':
זקפו קומתן דריש לשון יושב שעמדו מפניו. הראו באצבע. דלשון זה משמע שהראו באצבע:
ומה אם אלו וכו'. כלומר דלהכי נכתב דבר זה בתורה לדרוש ממנו ק"ו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1701fc377d29e539bca246b2b59b519c7f0bab2c9ea94b7dcd715aadec1372e7