קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 8 · הלכה 3 · Segment 11

ה"ג וחמשה על לוח זה הה"ד ויכתבם על שני לוחות האבנים. שני למה לי דמיעוט לוחות שנים אלא לומר דעשרת הדברים חלקן וכתבם על שני הלוחות:

עשרת הדברים. ויכתבם על שני לוחות אבני'. ה"ל למכתב עשרת הדברים למה לי אלא שעל כל לוח כתב עשרת הדברים ורשב"י דריש שני דמיותר אלא ה"ק ויכתבם שני פעמי' על כל לוח:

מזה ומזה הם כתובים. היינו עשרה על כל צד מצדדי הלוח באורך ועל שטח שלמעלה ושלמטה לא היה כתו' דבר שלא היו כי אם ג' על ג' שרוח' ועובי הלוח היו ג' ואין לחלקם לשנים לכתוב ה' למעלה וה' למטה כיון שנאמרו כלן בדבור אחד א"נ סובר כמ"ד עשרים על כל לוח מצד אחד וכיון דקאמר מזה ומזה שהם כתובים שמעינן דאף בצד השני היו כתובין עשרים ואינו סובר כמ"ד דמ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים:

טטרגונא. מרובע בלשון יון:

ה"ג דקדוקיה ואותיותיה. של תורה היו כתובים:

דכתיב ממולאים בתרשיש. וקאי אלוחות כדמפרש בסמוך רישא. דקר' ידיו גלילי זהב וקאמר דממולאי' הלוחות כתרשיש:

כימא רבא. דשם ים הגדול תרשיש וריב"ל מפר' בסמוך דבריו:

כד וכו'. כשהגיע למקרא הזה ממולאים בתרשיש אמר יפה וכו':

מה הים הזה בין גל גדול וכו'. מפרש לקרא הכי ידיו והן הלוחות שהן מעשה ידיו של הקב"ה שנבראו בין השמשות גלילי זהב כגלים של זהב שהן דברי תורה הנחמדים מזהב ממולאים. בגלים כתרשיש שיש בו גלים הרבה: