גמ' מתני' לא אתיא אלא כמשנה הראשונה ודלא כמשנה האחרונה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
דתנינן תמן. סוף מסכת נדרים:
יוצאו'. בעל כרחו של בעל:
האומרת טמאה אני לך. בא עלי אדם אחד וטימאני לך ובאונס קאמר באשת כהן דבאונס נמי אסורה לו ולהכי נוטלת כתובתה דלא פשעה דאי באשת ישראל אינה יוצאה דאנוסה מותר' לו כדנפקא לן מוהיא לא נתפשה דאי ברצון מיירי אפי' לישראל אסורה ואין לה כתובה דהא פשעה:
שמים ביני לבינך. שאומרת שאינו מזריע כחץ דדבר זה אינו גלוי לבריות אלא לשמי':
ונטולה אני מן היהודי'. שאסרה הנאת תשמיש של כל ישראל עליה ובסיפא תנן חזרו לומר האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה וכו' וכיון דלמשנה אחרונה היינו כמו שחזרו לומר אינה נאמנת ואפי' בתרומה אוכלת ואלו במשנתינו תנן ואלו אסורות מלאכול בתרומה האומר' טמאה אני לך ש"מ דמשנתינו כמשנה הראשונה אתיא:
מ"מ יש רגלי' לדבר. כלומר שאני הכא דאיירי לאחר קינוי וסתירה ואיכא רגלים לדבר הלכך אסורה מלאכול בתרומה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1701fc377d29e539bca246b2b59b519c7f0bab2c9ea94b7dcd715aadec1372e7