קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 4 · הלכה 5 · Segment 4

ביאת פסולין. כגון הנך דקחשיב בסמוך:

מנין שהיא פוסלת אותן מתרומת בית אביה. אם היא בת כהן:

ה"ג שהיא פוסלת אם מאשת איש חמורה היא אם מאלמנה לכה"ג שאני פסולי כהונה הצד וכו'. וה"פ אם מאשת איש נילף דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל כיון שנבעלה לפסול לה פסלה דהאי קרא מיותר ומוקי ליה בא"א וכדאמרינן בבבלי ביבמות פ"ז וקאמר דליכא למילף מא"א שהיא חמורה שחייבין עליה מיתת ב"ד לכך נפסלת מן התרומה בביאת זר ומאלמנה לכ"ג דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו בשני חילולין הכתוב. מדבר אחד לה ואחד לזרעה וכיון שנבעלת לכה"ג הרי היא חללה ואסורה בתרומה נמי ליכא למילף דשאני אסורי כהונה דחמירא:

הצד השוה בהן. כלומר אלא נילף מבינייהו מא"א ומאלמנה לכה"ג במה הצד:

הצד השוה שבהן. שזרען פסול וביאתן פוסלת אף אני אביא כל שזרעו פסול ביאתו פוסלת וכל שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת:

בן ט' שנים ויום אחד. שהוא גר עמוני וכו' דזרעו אסורין לבא בקהל:

מצרי ואדומי. עד דור שלישי בעשה:

חלל. בנו פסול לכהונה:

נתין וכותי. בלא תתחתן בם דקסבר כותי' גירי אריות הם וקסברי גוי ועבד הבא על בת ישראל בנו פסול:

פוסל מן הכהונה. אם בת כהן היא מן תרומה דבי נשא ולוי' וישראלית להנשא לכהן:

כל שזרעו פסול וכו'. למעוטי מצרי שני דלת"ק כיון דאיסו' עשה הוא פוסל ולר"י כיון שאין זרעו פסול דהא מצרי שלישי מותר לבא בקהל:

כל שאת מותר בבתו וכו'. ואיכא בין ר"י לרשב"ג גר עמוני ומואבי דבתו כשרה לר"י כיון שמקצת זרעו פסול דהיינו בנו פוסל ולרשב"ג אינו פוסל כיון דמקצת זרעו כשר:

הדרן עלך פרק ארוסה