קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 7 · הלכה 5 · Segment 4

משוי ארבעים סאה. של מים:

כמה היה באשכול. שנשאוהו שמנה אנשים והיו מסייעין זה את זה כשהרימו על כתפיהן:

כתיב והרימו לכם וכו'. כלומר ואלו הכא באבני הירדן כתיב והרימו לכם איש אבן וכו' דמשמע שלא סייעו זה את זה בהרמתם:

לא דמי וכו'. מעתה נוכל לשער משא האשכול דאינו דומה המגביה משוי מהארץ מיד על כתפו להמגביה מהארץ לארכבותיו ומארכבותיו לכתפו שע"י שאינו מגביה בבת אחת מהארץ לכתפו יוכל להגביה יותר:

ה"ג ולא דמי ההוא דטעון מארעא לארכובתיה לההוא דאוחרן תלי לי' וה"פ לא דמי המגביה לבד אפי' נותנו ע"ג ארכבותיו ואינו מגביה למעלה למאן דחברי' נותן המשא עליו שיכול לישא משוי יותר כבד:

לא דמי האי דאוחרן תלי לי' וכו'. גם לא דמיא מי שחבירו מטעינו משא למאן שנוש' משא בשני' וכ"ש הכא באשכול דהוה בשמנה ודאי משקלו סך רב היה דאל"כ למה להו שמנה. ה"ג ע"ד דר"י דו אמ' לשונות כפולין הן י"ב ח' באשכול וכו' ע"ד דר"ע דאמר לשונות ריבויין הן כ"ד היו ט"ז באשכול וכו'. וה"פ לר' ישמעאל שהוא אומר דברה תורה כלשון בני אדם ולשונות כפולין לא אתיין לריבוייא אינן אלא י"ב. לר"ע דהוא אמר כל מקום שנאמר כפל לשון לריבוייא קאתי א"כ ה"נ דכתיב איש אחד איש אחד למטה נמי לרבויי קאתי דמכל שבט היו שנים דה"ל כ"ד ולא נזכר בכתוב רק השמות של איש אחד למטה היינו משום חשיבותם של אלו הנזכרים בתורה שאותן שהיו עמהם לא היו חשובי' כמות':

על דעתיה דרבי ישמעאל טורטורין. הוא מוט ששני עצים ארוכים מונחים באורך ושנים ברוחב הרי לו שמנה קצוות בהן נושאין שמנה בני אדם וע"ג העצים היה מונח האשכול:

על דעתיה דרבי עקיבא טורטורין וטורטרי וכו'. כלומר מוט אחת ולה שמנה קצוות ותחתיה מוט גדולה שנושאין בה המוטות ולה שש עשר קצוות: