קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 1

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

מתני' היה מביא. הבעל את מנחתה כדכתיב והביא האיש את אשתו והביא את קרבנה עליה עשירית האפה וגו':

כפיפה מצרית. לפי שעשתה מעשה מצרים:

כדי ליגעה. שתודה ולא ימחה שמו על המים:

תחלתן וסופן בכלי שרת. השתא משמע כשמביאה מביתו מביאה בכלי שרת לעזר':

כל המנחות טעונות שמן ולבונה. כדכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה ומנחת חוטא שאינה טעונה שמן ולבונה היתה באה מן החטים וסולת:

וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה. דכתיב לא יצוק עליה שמן וגו':

מנחת העומר. אע"פ שהיא באה מן השעורים ואינה טעונה שמן ולבונה:

היא באה גרש. מבורר ומנופה בשלש עשרה נפה כעין סלת בחטים:

קמח. הכל מעורב כמו שנטחן. ופריך כתיב וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים. ברישא כתיב ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאות היא:

מתני' היה מביא. הכהן:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 1701fc377d29e539bca246b2b59b519c7f0bab2c9ea94b7dcd715aadec1372e7