קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 7 · הלכה 4 · Segment 9

כשם שהשבטים חלוקי' כאן. בהר גריזים ובהר עיבל כדכתיב ואלה ועמדו לברך את העם שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין ואלה יעמדו על הקללה ראובן גד ואשר זבולן דן ונפתלי:

כך הן חולקין בתחלת החומש השני. דהיינו בתחלת ספר ואלה שמות שלא נזכרו כסדר אלא בני לאה מכאן ובני רחל אחד מכאן ואחד מכאן ובני השפחות באמצע:

כך הן חלוקין בדגלים. כשנמנו לענין הדגלים לא היו כסדרן:

ה"ג בני לאה מיכן וב"ר מיכן ובני השפחות חד מיכן ושלשה מיכן. וה"פ דגל ראשון היה יהודה יששכר זבולן והשני ראובן שמעון גד והשלישי אפרים מנשה בנימן והרביעי דן אשר ונפתלי:

טעמא דהדין תנייה. טעם של הנך תנאים שסוברים שהשבטים אין להם מעלה זה על זה א"כ למה קפיד קרא בברכות וקללות אסדרן ה"ל למימר סתמא ששה שבטים יעלו לראש הר גריזי' וששה לראש הר עיבל:

וישראל מקוראי. דריש מקוראי לשון המקרה במים עליותיו:

מה התקרה הזו עובייה דהן וכו'. מה התקרה צד העב של הקורה הזה נגד צד הדק של הקורה הזה כדי שיהיו שוים לסבול המשא המונח' עליה כך כאן יש השבטי' שאוכלסן מועטין ויש מהן שאוכלסן מרובין כדעיל לפיכך חלקן הכתוב שיהיו קרוב לחצאין שאותן שבהר גריזים כפי הפקודים שבפנחס היו שלשים ריבוא ושני אלפים וג' מאות ושמנה מלבד הלוים שיתירי' על חמשי' ופחותי' מבן שלשי' ואותן שבהר עיבל שלשי' רבוא ושמנ' אלפים ומאה ושלשי' נמצא הנך שבהר עיבל היו יתרים חמשת אלפים ושמונה מאות וכ"ב וקרובי' לחצאין נ"ל:

כשם שהן חלוקין כאן. בהר גריזים ובהר עיבל:

כך הן חלוקין באבני האפוד. שנאמר בהן ששה משמותם וגו' והנך ששה שבטים שעמדו בהר גריזים כתובים על האחת והנך ששה דהר עיבל כתובים על השנית:

במלואותם כדי שיהיו כ"ה. אותיות מכאן והיינו במלואותם שיהיו שלמו' בחשבון האותיות כזה כן זה:

ופריך והלא אינן אלא מ"ט. כל אותיות של כל השבטים:

בנימן דותולדותה מלא. דבכל התורה בנימן חסר יו"ד השני' חוץ בלידתו כתיב ואביו קרא לו בנימין כתיב מלא והכא באבני אפוד כתיב כתולדותם לאשמועינן דלכתוב בנימין מלא דליהוי חמשים אותיות:

יהוסף מלא. ופליג אדר"י:

ופריך והלא אינן אלא כ"ג מכאן וכו'. למ"ד כשם שחלוקין בהר גריזים ובהר עיבל כך היו חלוקין באבני אפוד והלא אותיות של אותן שבטים שבהר עיבל לא היו רק כ"ג אף אם נאמר זבולון מלא בשני וו"ן ואותיות של אותן שבטים שבהר גריזים כ"ז אף אם נאמר שבנימן ויוסף חסרים וי"מ הגיה והלא אינן אלא כ"ב מכאן וכ"ח מכאן:

ה"ג אר"י היה חציו בן מכאן ימן מכאן. וזבולן חסר ויהוסף מלא והיינו כפי הגירסא שלפנינו דפריך כ"ג מכאן וכ"ז מכאן ולפי גי' י"מ אתיא כפשטא שנתוסף על השני שהיה כ"ב עוד ג' אותיות דהיינו ימן והן כ"ה:

ויאות. שפיר קאר"י שהיה שם בנימן חלוק דדייק קרא כוותיה:

משמותם. מקצת משמותם וע"כ לומר שבנימן היה חלוק:

הראשונים. ששה שבטים שעמדו על הר גריזים א"נ ששה שבטים כסדר תולדותם:

נכתבין מימינו של כה"ג. שהכה"ג נושא שני האבנים על שני כתפיו נמצא שהימנית לו היא שמאלית לקורא שכנגדו:

אינן נכתבין על הסדר. האמור כאן אלא יהודה שהוא המלך היה כתוב בראש כולן דכתיב וששה משמות' על האבן השנית כתולדותם ודרשינן שניים כתולדותם ואין הראשונים כתולדותם לפי שהיה יהודה מוקדם: