קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 5

שלש מקראות. שנראין שהן של גנאי דרשן לשבח וכולהו מייתי להו בסמוך:

לפתח שכל העינים מצפות לו. כלומר להקב"ה אמרה לפניו רבש"ע אל אצא וכו' מסיפא דקרא קדרי' דכתיב ותשב בפתח עינים כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה:

שפתחה לו את העינים. פתחי היתר היתה נותנת לו שאין עבירה בדבר:

פנוי' אני. ומותרת לכל אדם:

וטהורה אני. שאינה טמאה נדה:

ישכיבון כתיב. לשון הפעיל כאלו אחרים השכיבום עם הנשים והיינו מה שמעלה עליהם הכתוב כאלו שכבו להענישם אע"פ שלא עשאו העבירה ממש:

והיו משהין אותן. שהיו מסרבין להקריב שום קרבן אלא אחרי טורח הרבה כדכתיב גם בטרם יקטירון את החלב וגו' וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב קרבנותיהן ואת קיניהן היו מעכבות מלהקריב והנשים בראותם עצלותן היו שוהות שם בשילה ולא חזרו לביתם עד אשר יראו שהקריבו קרבנותיהם ויהיו טהורות לקדשים ולכנוס לעזרה ומתוך ששהין והיו מונעין אותן מפריה ורביה מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבן:

אר"ת. תדע שלא שכבו ממש שהרי הוא שהוא הקב"ה מקנתר להם ע"י שמואל למה תבעטון בזבחי ובמנחתי:

אין תימר. וא"ת כפשטיה דקרא שעשו עבירה חמורה ושכבו נשים נכריות וכי כך דרך המקנתר שבורח מן החמור ומוכיחו בעבירה קלה אלא בלמה תבעטון נכלל הכל:

שהיו נוטלין מעשר ודנין. לא שהיו נוטלין שוחד ח"ו אלא שהם נטלו מעשר לוי מבעלי דינים וה"ל אבק שוחד שדעתן נוטה להם והיה להם להרחיק עצמן מדינים ומשפטי בעלי בתים שנותנין להם מעשרותי':

מברכתא. שיירא שהיתה מביאה סחורות והיו מניחין וכו'. והיינו ויטו אחרי הבצע: