משנה
דמות צורות לבנה – ציורים שונים של הירח, היו לו לרבן גמליאל (נשיא הסנהדרין ביבנה ותנא בדור השני) בעלייתו בטבלה ובכותל (=שבכותל) – בטבלה (לוח) שהיתה קבועה בכותל בעלייתו, שהיה מקבל שם את עדי החודש, שבהן מראה את ההדיוטות – היה מראה את הציורים השונים לעדים ההדיוטות (פשוטים, שאינם מומחים), שלא הבינו את השאלות המפורטות במשנה לעיל או שלא יכלו להסביר כיצד ראו את הירח, ואומר – היה שואל כל אחד מהעדים: כזה ראית או כזה ראית? – כציור זה או כציור זה? וכך בדק את התאמת דברי העדים זה לזה.
מעשה שבאו שנים – שני עדים, ואמרו: ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב – ראינו את הירח הישן ביום העשרים ותשעה לחודש בבוקר בצד המזרח, וראינו את הירח החדש באותו יום בערב בצד המערב (לפני המולד הירח מקדים את השמש ואפשר לראות את הירח במזרח לפני זריחת השמש, ואחרי המולד השמש מקדים את הירח ואפשר לראות את הירח במערב אחרי שקיעת השמש). אמר רבי יוחנן בן נורי (שתי מילים אלו נשמטו בטעות מהמשנה שבירושלמי) (תנא בדור השלישי): עידי שקר הן – לפי שאי אפשר שייראה הירח באותו יום שחרית במזרח וערבית במערב. וכשבאו ליבנה – לבית הדין הגדול, קיבלן רבן גמליאל – קיבל עדותם במה שאמרו שראו את הירח בערב במערב, לפי שידע על פי חשבון המולד שהיה אפשר שייראה הירח באותו ערב, ומה שאמרו שראו את הירח בבוקר במזרח היה סבור רבן גמליאל שטעו העדים וראו ענן כדמות ירח.
ועוד באו שנים – ועוד מעשה שבאו שני עדים, ואמרו: ראינו בזמנו – ראינו את הירח החדש בליל שלושים (עד כאן דברי העדים), ובלילה בעיבורו (ובליל עיבורו) לא נראה – בליל שלושים ואחד (בסוף יום השלושים סמוך לשקיעת השמש) לא נראה הירח לבית הדין ולעם שביקשו לראותו. וקיבלן רבן גמליאל – בליל עיבורו (בסוף יום השלושים סמוך לשקיעת השמש, שיש עוד שהות ביום לקדש את החודש), וקידש את החודש על פיהם, וקבע את המועדים לפי עדותם, ואף על פי שבאותה שעה לא נראה הירח, מכל מקום החזיק את החודש כמקודש מיום השלושים, מפני שידע על פי החשבון המולד שהיה אפשר שייראה הירח בליל השלושים, וזה שלא נראה הירח באותה שעה היה סבור שסיבה מסוימת גרמה כך, כגון שענן כיסה אותו. אמר רבי דוסא בן ארכינס (תנא בדור הראשון): עידי שקר הן – שהרי אי אפשר שייראה הירח בזמנו ולא ייראה בליל עיבורו. היאך מעידין על האשה שילדה, והרי כריסה בין שיניה – שהיא קרובה ללדת ועדיין לא ילדה? – אף כאן כך, אילו ראו העדים את הירח החדש בליל שלושים, היו רואים אותו בשמים בהירים גם בליל שלושים ואחד, ומכיוון שלא ראוהו, עדי שקר הם, ויש לעשות את החודש שעבר מעובר, ויום השלושים ואחד יהיה ראש חודש, כאילו לא באו עדים כלל. - אמר לו רבי יהושע (בן חנניה, מגדולי התנאים בדור השני) – לרבי דוסא בן ארכינס: רואה אני את דבריך – נראים לי דבריך שעדי שקר הם, ויש לקבוע ראש חודש ביום השלושים ואחד. - רבי יהושע לא קיבל את קביעת החודש כפי שנתקדש על ידי רבן גמליאל, וביקש לבטל אותה.
רבן גמליאל עמד בראש בית דין ביבנה. בית דין זה תיקן תקנות ופסק הלכות וכן קידש את החודש ועיבר את השנה.
רש"ש פירש, שקיבל רבן גמליאל את העדים לאחר ליל עיבורו, וקידש את יום השלושים למפרע, וכדעת רמב"ם (קידוש החודש ג,יח) שאם באו עדים בניסן ובתשרי לאחר יום השלושים ואמרו שראו את החודש בזמנו, בליל שלושים, מקבלים את עדותם ומונים את החודש מיום שלושים (מעשה זה היה בתשרי כאמור במשנה הבאה).
כריסה בין שיניה
במשנה נידה ה,א נאמר, שאישה נטמאת בטומאת נידה משיצא הדם מן המקור והגיע לבית החיצון, היינו לבית הערוה, אף על פי שלא יצא לחוץ. בבבלי נידה מא,ב ובירושלמי יבמות ו,א דנו בביאור המשנה ואמרו, שאישה נטמאת משיצא הדם מ"בין השיניים" (או מ"בית השיניים"). הרי שמקום כלשהו בעומק הנרתיק של האישה נקרא "בין השיניים".
הביטוי "כרסה בין שיניה" ביאורו, שהכרס המלאה, שבתוכה נמצא העובר שעתיד להיוולד בקרוב, כבר נמצאת כביכול בין השיניים, לקראת יציאתו של הוולד לחוץ.
• • •
דמות צורות לבנה – ציורים שונים של הירח, היו לו לרבן גמליאל (נשיא הסנהדרין ביבנה ותנא בדור השני) בעלייתו בטבלה ובכותל (=שבכותל) – בטבלה (לוח) שהיתה קבועה בכותל בעלייתו, שהיה מקבל שם את עדי החודש, שבהן מראה את ההדיוטות – היה מראה את הציורים השונים לעדים ההדיוטות (פשוטים, שאינם מומחים), שלא הבינו את השאלות המפורטות במשנה לעיל או שלא יכלו להסביר כיצד ראו את הירח, ואומר – היה שואל כל אחד מהעדים: כזה ראית או כזה ראית? – כציור זה או כציור זה? וכך בדק את התאמת דברי העדים זה לזה.
מעשה שבאו שנים – שני עדים, ואמרו: ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב – ראינו את הירח הישן ביום העשרים ותשעה לחודש בבוקר בצד המזרח, וראינו את הירח החדש באותו יום בערב בצד המערב (לפני המולד הירח מקדים את השמש ואפשר לראות את הירח במזרח לפני זריחת השמש, ואחרי המולד השמש מקדים את הירח ואפשר לראות את הירח במערב אחרי שקיעת השמש). אמר רבי יוחנן בן נורי (שתי מילים אלו נשמטו בטעות מהמשנה שבירושלמי) (תנא בדור השלישי): עידי שקר הן – לפי שאי אפשר שייראה הירח באותו יום שחרית במזרח וערבית במערב. וכשבאו ליבנה – לבית הדין הגדול, קיבלן רבן גמליאל – קיבל עדותם במה שאמרו שראו את הירח בערב במערב, לפי שידע על פי חשבון המולד שהיה אפשר שייראה הירח באותו ערב, ומה שאמרו שראו את הירח בבוקר במזרח היה סבור רבן גמליאל שטעו העדים וראו ענן כדמות ירח.
ועוד באו שנים – ועוד מעשה שבאו שני עדים, ואמרו: ראינו בזמנו – ראינו את הירח החדש בליל שלושים (עד כאן דברי העדים), ובלילה בעיבורו (ובליל עיבורו) לא נראה – בליל שלושים ואחד (בסוף יום השלושים סמוך לשקיעת השמש) לא נראה הירח לבית הדין ולעם שביקשו לראותו. וקיבלן רבן גמליאל – בליל עיבורו (בסוף יום השלושים סמוך לשקיעת השמש, שיש עוד שהות ביום לקדש את החודש), וקידש את החודש על פיהם, וקבע את המועדים לפי עדותם, ואף על פי שבאותה שעה לא נראה הירח, מכל מקום החזיק את החודש כמקודש מיום השלושים, מפני שידע על פי החשבון המולד שהיה אפשר שייראה הירח בליל השלושים, וזה שלא נראה הירח באותה שעה היה סבור שסיבה מסוימת גרמה כך, כגון שענן כיסה אותו. אמר רבי דוסא בן ארכינס (תנא בדור הראשון): עידי שקר הן – שהרי אי אפשר שייראה הירח בזמנו ולא ייראה בליל עיבורו. היאך מעידין על האשה שילדה, והרי כריסה בין שיניה – שהיא קרובה ללדת ועדיין לא ילדה? – אף כאן כך, אילו ראו העדים את הירח החדש בליל שלושים, היו רואים אותו בשמים בהירים גם בליל שלושים ואחד, ומכיוון שלא ראוהו, עדי שקר הם, ויש לעשות את החודש שעבר מעובר, ויום השלושים ואחד יהיה ראש חודש, כאילו לא באו עדים כלל. - אמר לו רבי יהושע (בן חנניה, מגדולי התנאים בדור השני) – לרבי דוסא בן ארכינס: רואה אני את דבריך – נראים לי דבריך שעדי שקר הם, ויש לקבוע ראש חודש ביום השלושים ואחד. - רבי יהושע לא קיבל את קביעת החודש כפי שנתקדש על ידי רבן גמליאל, וביקש לבטל אותה.
רבן גמליאל עמד בראש בית דין ביבנה. בית דין זה תיקן תקנות ופסק הלכות וכן קידש את החודש ועיבר את השנה.
רש"ש פירש, שקיבל רבן גמליאל את העדים לאחר ליל עיבורו, וקידש את יום השלושים למפרע, וכדעת רמב"ם (קידוש החודש ג,יח) שאם באו עדים בניסן ובתשרי לאחר יום השלושים ואמרו שראו את החודש בזמנו, בליל שלושים, מקבלים את עדותם ומונים את החודש מיום שלושים (מעשה זה היה בתשרי כאמור במשנה הבאה).
כריסה בין שיניה
במשנה נידה ה,א נאמר, שאישה נטמאת בטומאת נידה משיצא הדם מן המקור והגיע לבית החיצון, היינו לבית הערוה, אף על פי שלא יצא לחוץ. בבבלי נידה מא,ב ובירושלמי יבמות ו,א דנו בביאור המשנה ואמרו, שאישה נטמאת משיצא הדם מ"בין השיניים" (או מ"בית השיניים"). הרי שמקום כלשהו בעומק הנרתיק של האישה נקרא "בין השיניים".
הביטוי "כרסה בין שיניה" ביאורו, שהכרס המלאה, שבתוכה נמצא העובר שעתיד להיוולד בקרוב, כבר נמצאת כביכול בין השיניים, לקראת יציאתו של הוולד לחוץ.
• • •