אמר ר"א מתניתא בגדול ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת כו' אין מעכבין כו'. עי' מה שפי' הקה"ע ופירושו דחוק. ומבואר בר"ן דהאי גדול היא קטן שהגיע לחינוך דמתעסקין עמו אפילו בשבת ובלא הגיע לחינוך ביו"ט אין בשבת לא ומעכבין אותו וכ"כ הריטב"א בחידושיו לר"ה בביאור הירושלמי. ועיין בה"ה פ"ב מהלכות שופר שכתב בשם הירושלמי דבשבת אסור. ובלחם יהודא וביום תרועה הקשו כן ולפי הנוסחא שלפנינו משמע כהר"ן וצ"ל דהיה לה"ה גירסא אחרת בירושלמי וע"ש בלחם יהודא שהשיג על הכ"מ שפי' בכוונת הרמב"ם אפילו בשבת שאינו ר"ה ומכ"ש בשבת של ר"ה דמניין לו כן. אולם אני מצאתי בתשב"ץ (ח"ב סימן קצ"ח) שפירש כן בפשיטות בדברי הר"מ וכתב דבירושלמי מבואר להיפך צריך לומר דגם לו היה הגי' כמו שהיה להרב המגיד:
קריאה במקור
עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ראש השנה · פרק 4 · הלכה 9 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1969-1970
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001824568/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14ec8b87f3b02573bf00b16b585050b22f0cd19205b34ece4fdc16dc18d94ae3