הבכורות והמסוייפות וכו'. בתוספתא גרים בגינה חייבות בבקעה פטורות וכ"פ הרמב"ם ז"ל שם הל"ב וטעמא דבגינה בחזקת המשתמר הוו טפי מבבקעה שרגלי כל אדם מצויין בה ואע"ג דבדין הסיאה והאזוב וכו' דמייתי לקמן דוקא בחצר הוא אבל לא בגינה התם טעמא משום דהן עולין מאליהן הואי ובחצר סתמן לאדם קיימי וכדרב אשי פ' בא סימן (דף נא). נסתייפו התאנים וכו' הך תוספתא מייתי לה בבבלי פ"ק דפסחים (דף ו' ע"ב) וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהל' מעשר הלכה יב ואע"ג דנראה מהאי עובדא דלקמיה דרבי פליג עלה מ"מ מסיק הכא דר' יוחנן יאות הוא מקשי דכיון שהושיב שומר הרי הבעה"ב מקפיד עליהן וכסתמא דהתוספתא.
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7c5a9221ba2734f0fc8fa444efe31096a0a4d4a08440fa6d77add4a1036ed45b