מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 11

רבי התיר בית שאן מפי יהושע בן זירוז וכו'. הכא משמע דלענין שביעית התיר ובפ"ק דחולין (דף ה) נמי קאמר העיד ר' יהושע בן זירוז על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו ופירש"י ז"ל אכל עלה של ירק ולא עישר. ולכאורה יש חילוק באלו המקומות בין שביעית למעשרות בשאר שני שבוע דהא אמרינן הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל והניחום כדי שיסמכו עניי ישראל עליהם בשביעית וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א דתרומות בהלכה ה' שלא פטרום מתרומה ומעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית. וא"כ היו נוהגין בתרומות ומעשרות ולא היתה שביעית נוהגת באלו המקומות אלא שהוא ז"ל סיים שם בהך דרבי ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותן המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל. וא"כ מן הכל התיר ואף מתרומה ומעשרות דכך מוכחא הסוגיא דהתם. והתוס' מפלפלין שם בענין מעשר בח"ל והביאו מן הסוגיא דהכא לקמן ובסוף סיימו ועוד יש מפרשים שנמצא בירושלמי דהא דקאמר מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי לאו דוקא דמאי אלא אף מן הודאי ואהא סמכינן. וזהו מה דקאמר הכא לעיל בריש פ"ק שנייא היא מגזיב ולהלן בין דמאי בין ודאי וכו' ומיהו דעת הרמב"ם מבואר שם ובפרק י"ג ממעשר והבאתי לעיל בריש הפרק דב' מיני א"י וב' מיני חו"ל הן ומכזיב ולהלן שהן מקומות שלא החזיקו בו עולי בבל כ"א עולי מצרים נוהג שם תרומה ומעשר מדבריהם כ"א בית שאן ואשקלון שכתב שם דאותן התיר רבי לגמרי ובדמאי הוא דלא גזרו במקומות אלו והך דכפר צמח דקאמר הכא ותוספתא דשביעית היא כמו שציינתי בפנים ולא הזכיר הרמב"ם מזה ולא מאינך שמא דהואיל ואלו עיירו' של תחום הן ועוד דהיותר נראה דהוא ז"ל סמך אהא דמשמע מהתוספתא שמשביעית הוא דהתיר ולא זכר כ"א בית שאן דמשמע מהסוגיא דחולין דאף ממעשרות פטרה וכן אשקלון קאמר הכא בהדיא לקמן בפ"ו דשביעית שנמנו עליה לפוטרה ממעשרות: