מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 4

תניי ב"ד הוא החלב משל טבח וכו'. מפני שהטבח נאמן הוא על שניהם כחכמים בר"פ גיד הנשה. ומפשטת הסוגיא נראה דלענין הדמים קאמר הכא ועל מי לקבל חסרון המשקל ודומיא דתנאי ב"ד דלעיל גבי תרומת מעשר ומעשר שני אלא שלא ראיתי דין זה מבואר בשום מקום אחר והרמב"ם לא הביא כלל מזה ולא בהלכות מכירה בפרק י"ז ולא בפ' כ"ב וכ"ג שנמצא שם מדינים כיוצא באלו ולא באיזה מקום בחבורו ונראה שהוא ז"ל לא היה מפרש בענין דמי המקח וחשבון חסרון המשקל אלא לענין נאמנות קאמר וכהאי דגרסי' בפ' גיד הנשה (דף צג ע"ב) על המתני' בענין גיד הנשה ארחב"א א"ר יוחנן חזרו לומר אין נאמנין וכו' והשתא קאמר הכא דבזמן שחזרו לומר אין נאמנין על גיד הנשה דעל חלב הטבח נאמן כחכמים במתני' דהתם ועליו לטרוח ולנקר החלב וג"ה משל לוקח שעליו לטרוח ולחטט אחריו והטבח אינו נאמן עליו הנהיג ר' אבהו בקיסרי שיהו שניהן משל לוקח שאף על החלב לא רצה להאמין להטבח מפני שראה שאין חוששין לנקר בטוב שלא יחסר להן מהמשקל וזהו דקאמר בגין דיהוון מרבין טבאות לפי שהלוקחין שכבר לקחו הבשר הן בודאי יהיו מנקרין כל החלב ומחטטין אחר גיד הנשה והשתא שפיר הוא שלא זכר הרמב"ם מזה כלום דהא מסיק התם דאמר ר"נ בזמן הזה נאמנין כדמפרש טעמא וכן על החלב וכחכמים דמתני' כמו שפסק הוא ז"ל בחלב בסוף פ"ז ממ"א וכן בגיד הנשה בפ"ח שם:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא