מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 3

אמר רבי לעזר לא שנו וכו'. הגי' שבספרי הדפוס ודאי ט"ס הוא ואין להעמידה ומה שפירשתי בפנים בלשון הא' הוא מפני שלא רציתי להגיה הרבה בדברי ר"א הכתובין כאן ולפי הך לישנא הא דאמר לר"א דחש למיעוט היינו חששא לקולא והא לא הוי קשה מידי שמצינו בכמה מקומות לישנא דחששא לקולא בפ' שואל (דף קנא) שמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ובפ"ק דחגיגה חיישינן שמא באמבטי עיברה אלא דבלאו הכי ע"כ דצריכין להגיה בדברי ר"א שהן מהופכין ומסורסין בספרי הדפוס וצ"ל כמו שפירשתי בלשון הב' דלא שנו אלא בלוקח מהישראל אבל בלוקח מן העכו"ם ודאי וכמבואר הכל בפנים דהא קאמר מתניתא מסייעא לר"א התגר וכו' אבל אם היה לוקח מן העכו"ם. ודאי וטעמא כדפרישית דס"ל דאין קרן לעכו"ם בא"י לפוטרה מן המעשרות ולמאי דא"ר אלעזר גופיה לקמן בפ"ה וכן הובא לעיל בפ"ד דפאה בהלכה ו' דאע"ג דאין קנין לעכו"ם בקרקע בפירות מיהת יש לו קנין כדפרישית שם בפירות שנגמרו מלאכתן בידו וא"כ הוה קשה להא דקאמר הכא דמסתמא בפירות שנגמרו מלאכתן ביד הגוי מיירי דהא בלוקח מן התגר שלקח מן הגוי קאמר ובודאי אותן הפירות נגמרו מלאכתן היו וצ"ל דלהאי תנא דהתוספתא הוא דקאמר הכא דקתני בהדיא בלוקח מן הגוי ודאי הן אלמא דס"ל דלעולם אין קנין לעכו"ם להפקיע ממעשרות. ולר' יוחנן דהכא פשוט הוא דשפיר אתיא מילתיה אף להמסקנא דהתם דיש קנין לגוי בפירות שנגמרו מלאכתן בידו וכמו שפסק הרמב"ם בפ"א מתרומות והבאתי שם דהכא טעמא משום דרוב א"י נתונה ביד ישראל לדידיה וחיישינן שמא הגוי מישראל הוא דלקחן ולפיכך לעולם הן דמאי והיינו מן התגר גוי כדמסיק ועיין בדיבור דלקמן: