מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 21

אמר ר' יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו. מילתיה דר' יוחנן קאי דהא דר' אושעיא מיפרכא היא מהאי דתני בתוספתא וכולן וכו' כדפריך עלה לקמן. והכי אזלא הסוגיא לקמן ריש פ"ה כר' יוחנן וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם בהלכה י"ד ואלו דברים שלא גזרו עליהם בשעה שגזרו על הדמאי וכו' ומני התם גם להדברים שנשנו בסיפא דמתני' ובענין פירושא דחלת ע"ה כתב הר"ש ז"ל שתיקן לו גבל חבר בטהרה והעלה התי"ט דטעמו דאי לאו הכי הויא החלה טמאה שאין ע"ה נאמן על פירות שהוכשרו שלא נטמאו כדלקמן בפ"ב. ולפ"ז היה צריך לומר שתיקן לו החבר כל העיסה בטהרה דהא אין עושין חלת ע"ה בטהרה כדתני בתוספתא ריש פ"ג ומייתי לה בבבלי סוף פ' הנזקין (דף ס"ב) אא"כ עושה לו כל העיסה של חולין בטהרה אבל נראה דאי משום הא לא אריא דאיכא למימר דהכא בפירות שלא הוכשרו מיירי וכדמוקי שם בפ' הנזקין לעיל לההיא דמפקידין תרומה אצל ישראל ע"ה וע"ש שבזה נאמן ע"ה לומר שלא הוכשרו ולקושטא דמילתא פירוש חלת ע"ה מעיסתו והיינו שהפריש הוא החלה אין חוששין שמא העיסה זו מתבואה שאינה מתוקנת וצריך לתקנה ולהפריש כדי תרומת מעשר כדין דמאי משום דלא גזרו דמאי על דברים הללו. וכן הרמב"ם כתב שם חלת ע"ה סתם. ושאר הסוגיא נתבאר היטב בפנים ועוד יתבאר מזה לקמן רפ"ה בס"ד: