מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 5 · הלכה 7 · Segment 2

ובלבד לחבר. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' מעשר בהלכה ו' והא דפריך מעתה ע"ה שנתערב טבלו בחולין וכו' כדפרישית בפנים דאף שהחולין מרובין מדרבנן מיהת הכל כטבל הוא כדתנן בסוף פ"ג דחלה הטבל אוסר בכל שהוא במינו והר"ש ז"ל כתב בזה איפכא הול"ל חולין בטבלי דאי כשהחולין מתוקנים מרובין מן הטבל לא מיחייב במעשר אלא מדרבנן כדמוכח בהקומץ רבה דא"ל לך קח מן השוק או לך קח מן הנכרי עכ"ל. הא דקשיא ליה וא"כ א"א לו לעשר מן הטבל גמור דחייב מדאורייתא על טבל מועט שנתערב בחולין מרובין דפטור מדאורייתא ולא מיחייב אלא מדרבנן וכדמוכח מההיא דפ' הקומץ הא בלא"ה לאו ראיה היא מהאי דהתם לשיטתא דהאי ש"ס דאילו התם מוקי לה ללישנא דאיכא דאמרי דא"ל לך קח מן הנכרי קסבר יש קנין לנכרי בא"י וכו' ואלו הכא בהלכה דלקמן דמייתי להא דר"ש שזורי וגריס כהאי איכא דאמרי שא"ל צא ולקחם מן הגוי ועשר עליה ומוקי לה כמ"ד אין קנין לנכרי בא"י וא"כ פליגא האי שיטתא דהש"ס אדהתם בהאי ענינא וכמו שיתבאר לקמן מזה וע"ש ד"ה א"ר שמעון שזורי. ומיהו בגופה דהקושיא וכי היאך יכול להפריש מהטבל גמור על טבל שנתערב בחולין הא הוי מן החיוב על הפטור מדאורייתא בזה הוה מצינן לשנויי דאין ה"נ דלוקח טבל מן השוק דדין דמאי הוא לו וא"כ הוי מדרבנן על דרבנן אלא דהא גופא תליא בחלופי גרסאות בהאי דר"ש שזורי דהתם וכהלכה דלקמן כמו שאבאר לקמן בדבור הנזכר ועיי"ש: