גמרא וכי דבר הלמד בהיקש כו'. פרש"י דחמץ עצמו כו' מן היקשא דלחם לחם. וכ"כ לקמן בסד"ה תביאו. ותימה דזה נקרא גז"ש. ואף דמצינו בכתובות (לח) להקיש לו ולדון הימנו גז"ש וכן בש"ד. אבל הכא ע"כ הכוונה היקש ממש. דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש כאשר הביאו התוס'. ולולי פירושו ה"נ דקס"ד דתביאו אינו אלא היקש דמקשינן הבאה דמקום אחר לזה. דגז"ש דלחם לחם נדחה לעיל. והתרצן השיב דאין זה היקש אלא רבויא:
קריאה במקור
רש"ש על מנחות · דף 78a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
במשנה שהן כו' ועודיין. גי' זו נכונה. ובמשניות הגי' ועדויין וטעותא היא:
[ד"ה אר"פ וכו'] . דכתיב חלות מצות כו'. פשוט דכוונתו על הכתוב שבתודה בפ' צו (ז יב). והמרשים לויקרא ב' השתבש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b6eb3dcd455a2f27fb7b2ac580a8f75f681b485c02269bba09935a6882389dd6