תד"ה אינו. הא איפכא כגון חיה לב"ת כו'. מפורש כן שם במ"ג. אח"ז מצאתי בבה"ז שהעיר בזה:
קריאה במקור
רש"ש על מנחות · דף 82a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תד"ה הא מני. לעיל כו' ה"מ לשנויי הא מני ר"י היא. ובגליון בשם תוס' שאנץ תירצו משום דסתם מתניתין ר"מ. והוא מהצ"ק. ולע"ד ז"א דבל"ז אשכחינן סתם משנה במס' מע"ש גופה כר"י והוא שם בפ"ד מ"ו כדאיתא בקדושין (נד ב). ואנכי הבאתי בפסחים (ז) עוד תרי סתמי שם כר"י וא' מהם בפ"א גופיה:
[ד"ה האומר וכו'] . ואפי' היכא דאמר הרי עלי זבח ול"א ונסכים. תמוה דכה"ג אפי' בתודה נמי ואפי' אמר בפירוש ולחמה מן המעשר כדלעיל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b6eb3dcd455a2f27fb7b2ac580a8f75f681b485c02269bba09935a6882389dd6