חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 7 · הלכה 4 · Segment 2

אבא בר יעקב בשם ור' יוחנן כיני מתני' מותר לקוצרו וכו' א"ר אחא וכו' ריש קרקע נגזלת א"ר לוי אעפ"כ יש יאוש לקרקע. עי' בסוכה ל' ע"ב תוס' ד"ה וקרקע שפירשו לפי שיטתם שם דאין יאוש בקרקע אך לפי הסוברים דיש יאוש בקרקע נ"ל לפרש בריווח בעזה"י רק אציע הצעה א' הנלע"ד נהי כל זמן שלא נתיאשו הבעלים הו"ל קרקע של ישראל ונוהג איסור כלאים בקרקע זו מ"מ מכיון שנשתקע שם הבעלים והאנס עושה בקרקע כאדם העושה בתוך שלו שוב לא מיקרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דהרי עכ"פ הפירות שלו הם והוא עתיד לבוצרם ולקוצרם הגע עצמך כלאים של נכרי שבארץ ישראל בזמן הזה נהי דאין קנין לנכרי להפקיע מ"מ לא מיקרי אוסר דבר שאינו שלו כיון שעכ"פ לפי שעה כשלו הם ומהתם נמי דכוותי' והן הנה דברי הירושלמי ומיירי באנס נכרי שגזל שדה של ישראל הלכך אם לא נתיאשו בעליה אע"פ שכבר נשתקע שם בעלי' מקרקע זו מ"מ כל זמן שלא נתיאשו הו"ל קרקע של ישראל ונוהג בקרקע זו דין כלאים והוי הגוי אנס אוסרו משום דנשתקע שם בעליה וה"ל לענין זה כאוסר את שלו ומש"ה איסורו דבר תורה אבל נתיאשו הבעלים ולא נשתקע שה הואיל ומחזי כשל ישראל כיון שלא נשתקע שמם נהי שנתיאשו מ"מ מדברי סופרים אסור ומינה בנשתקע ונתיאשו מותר משום דה"ל קרקע של גוי וכן בלא נתיאשו: