פסקי הראש על מנחות · הלכות תפילין · הלכה 20

גרסינן בפ' מי שמתו איבעיא להו מהו שיכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבוע וישתין בו מים. מי חיישינן שמא יפנה בהן או לא. רבינא שרי ורב אדא בר מתנא אסר. אתי ושיילוהו לרבא אמר להו אסור גזירה שמא יפנה בהן. ת"ר הנכנס לבית הכסא חולץ תפילין ברחוק ד' אמות ונכנס. פי' הנכנס לעשות צרכיו אבל משום כניסה אין צריך לחלוץ מדקמיבעיא ליה לעיל מהו שיכנס אדם לבית הכסא וישתין וכו'. ולהכי לא תניא בברייתא בית הכסא קבוע דאפילו אם אינו קבוע כיון שנכנס לעשות צרכיו צריך לחלוץ ברחוק ד"א (וה"ה בלא בית הכסא בכ"מ שעשה צרכיו צריך לחלוץ) ומתוך קושיא זו היה גורס רבינו האי מהו שיכנס לבית הכסא צנוע ומשום שסופו להיות קבוע. כי היה קשה לו דעל הכניסה הוא אסור ולא קשה מידי כדפרישית וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן דברי ב"ש. וב"ה אומרים אוחזן בידו ונכנס ר"ע אומר אוחזן בבגדו ונכנס. בבגדו ס"ד זימנין דמשתלי ושדי להו אלא אוחזן בבגדו בידו ונכנס ולא יניחם בחורים הסמוכים לרה"ר שמא יטלום עוברי דרכים ויבא לידי חשד. ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורים סמוך לרה"ר ובאה זונה אחת ואמרה ראו מה נתן לי פלוני באתנני. כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לגג ונפל ומת באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס. וכל זה מיירי בנפנה בשדה אבל בבית לא יכניסם לבית הכסא כלל: א"ר מיישא בר בריה דריב"ל משמיה דריב"ל הלכה גוללן כס"ת ואוחזן בימינו כנגד לבו. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח. א"ר יעקב בר אחא א"ר זירא ביום גוללן כמין ספר תורה ובלילה עושה להן כיס טפח ומניחן. אמר רבה בר בר חנא ל"ש אלא שיש שהות ביום כדי ללובשן. אבל אם אין שהות ביום כדי ללובשן עושה להן כיס טפח ומניחן. אמר אביי ל"ש אלא שהניחן בכלי שהוא כליין. אבל בכלי שאינו כליין אפילו בפחות מטפח: