זו ששנינו שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. אעפ"י שלא הסיבו הוא דחובת זמון קובעת אותם בחבור' דהא אינ' רשאין ליחלק אבל משנתנו דכיצד מברכין [דף מ"ב ע"א] דבעי הסיבה א"נ ניכול נהמא בברכת המוציא ובורא פרי נשנית וכולה מתני' התם בברכה שלפני אכילה היא וכן כתב בהלכות רבי' ז"ל. ודקא אמרינן עלה נח נפשיה דרב ואפי' ברכת מזונא לא גמרינן כולהו ברכות דמזון כייל בה לומר שאינן בקיאין בהם כלל.
לפיכך אני אומר בשתי חבורות שהם בבית א' שאפי' רואין אלו את אלו או שיש שמש ביניהם אינן מצטרפין לברכה דהמוציא שחובת זימון קובעתן ואפי' יש בכל חבורה כדי זימון מתוך שאינן רשאין ליחלק קבועין הם אפי' מחבורה לחבורה שאם רצו לזמן ביחד מזמנין אבל להמוציא אינן קובעין חבורה אלא בשהסיבו במסיבה אחת. וכן זו שאמרו שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קורין לו ומזמנין עליו כלומר כשהוא בשוק והוא דקרו ליה ועני דוקא לאחר אכילה משום דחובתן קובעתן אבל להמוציא אינו מצטרף כדאמרינן בפסחים מן האגף ולפנים כלפנים ואמר ר"י אמר רב וכן לתפלה ולא תימא התם תפלה דוקא משום דבעי' במקהלות ברכו אלהים דאפי' הוי הם עשרה דמברכין בשם איהו לא עני אמן ולא נפיק.
אבל בהלכות גדולות מפרשי' לה כשהסיבו וכך כתוב שם: והיכא דיתבו ואימלוך אימלוכי וכל חד מנהון איקרי אכל אומצא לא מחייבין בברכת זמון ודאי קבעי סעודתייהו מזמנין דתנן היו יושבין כו' ואפי' הוו מסגי באורחא ואמר ניזיל נכרוך רפתא בדוכתא פלן אע"ג דכי מטו התם כל איניש ואיניש נכרוך לחודיה איקבעו להו בזימון וקשיא לי' עובדא [דף מ"ז ע"א] דשמואל ורב (כריך וקא) [דרב שימי קא] מסרהיב ואכיל ואע"ג דגמר' לה סעודתייהו איצטריף בהדייהו משום דאלו מייתי גוזליא הוו אכלי והא הכא ליכא הסיבו וליכא בסל נהמא דרב שימי שלא מדעתן התחיל לאכול ואפ"ה מצטרף וכן השמש שעומד על שנים דאוכל ואעפ"י שלא נתנו לו רשות מטה ומכריע כדברינו.
לפיכך אני אומר בשתי חבורות שהם בבית א' שאפי' רואין אלו את אלו או שיש שמש ביניהם אינן מצטרפין לברכה דהמוציא שחובת זימון קובעתן ואפי' יש בכל חבורה כדי זימון מתוך שאינן רשאין ליחלק קבועין הם אפי' מחבורה לחבורה שאם רצו לזמן ביחד מזמנין אבל להמוציא אינן קובעין חבורה אלא בשהסיבו במסיבה אחת. וכן זו שאמרו שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קורין לו ומזמנין עליו כלומר כשהוא בשוק והוא דקרו ליה ועני דוקא לאחר אכילה משום דחובתן קובעתן אבל להמוציא אינו מצטרף כדאמרינן בפסחים מן האגף ולפנים כלפנים ואמר ר"י אמר רב וכן לתפלה ולא תימא התם תפלה דוקא משום דבעי' במקהלות ברכו אלהים דאפי' הוי הם עשרה דמברכין בשם איהו לא עני אמן ולא נפיק.
אבל בהלכות גדולות מפרשי' לה כשהסיבו וכך כתוב שם: והיכא דיתבו ואימלוך אימלוכי וכל חד מנהון איקרי אכל אומצא לא מחייבין בברכת זמון ודאי קבעי סעודתייהו מזמנין דתנן היו יושבין כו' ואפי' הוו מסגי באורחא ואמר ניזיל נכרוך רפתא בדוכתא פלן אע"ג דכי מטו התם כל איניש ואיניש נכרוך לחודיה איקבעו להו בזימון וקשיא לי' עובדא [דף מ"ז ע"א] דשמואל ורב (כריך וקא) [דרב שימי קא] מסרהיב ואכיל ואע"ג דגמר' לה סעודתייהו איצטריף בהדייהו משום דאלו מייתי גוזליא הוו אכלי והא הכא ליכא הסיבו וליכא בסל נהמא דרב שימי שלא מדעתן התחיל לאכול ואפ"ה מצטרף וכן השמש שעומד על שנים דאוכל ואעפ"י שלא נתנו לו רשות מטה ומכריע כדברינו.