משנה
אמרו לו לכהן גדול: הגיע שעיר למדבר – שלא היה רשאי להתחיל בעבודות אחרות (המפורטות בפרק הבא) עד שהגיע השעיר המשתלח לצוק שבמדבר והמשלח דחף אותו מן ההר. ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר? דידכיות (מקור המילה 'דידכיות' ביוונית, ומשמעה: משמרות המחליפים משמרות אחרים; או: קבוצות (כמו במירוץ שליחים) המקבלות תפקיד זו מזו) היו עושין, ומניפין בסודרין – מנפנפים במטפחות זה לזה להודיע שהגיע השעיר למדבר, שכשראה העומד סמוך לצוק שהמשלח דחף את השעיר מן ההר, נפנף לחברו, והוא נפנף לחברו, עד שהגיע הסימן לירושלים (מקור המילה 'סודרין' ביוונית ובלטינית, ומשמעה: מגבות, מטפחות), ויודעין שהגיע שעיר למדבר.
אמר רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי): והלא סימן גדול היה להן! שלשת מילין מירושלם ועד בית חרורו – הוא מקום בתחילת המדבר, שהוא מרחק שלושה מילין מירושלים, ומשם היה המשלח מוליך את השעיר עד לצוק, שהוא מרחק שנים עשר מילין מירושלים, הולכין מיל – המלווים את המשלח הולכים עימו מיל מירושלים עד הסוכה הראשונה (לעיל הלכה ד), וחוזרין מיל – לירושלים, ושוהין כדי מיל – כשיעור מהלך מיל, ויודעין שהגיע שעיר למדבר – שלדעת רבי יהודה, משהגיע השעיר לתחילת המדבר, אף על פי שעדיין לא הגיע לצוק, נעשתה מצוות שילוחו, ורשאי הכוהן הגדול להמשיך בעבודתו (מקור המילה 'מיל' בלטינית. מיל רומי הוא מידת אורך כדי אלף צעדים כפולים).
אמר רבי ישמעאל (מגדולי התנאים בדור השלישי): והלא סימן גדול אחר היה להן! לשון של זהורית היה קשור על פתחו של ההיכל, וכיון שהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין – וכך ידעו שנעשתה מצוות שילוחו של השעיר, שנאמר: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו א,יח) (משפט זה אינו מופיע בכמה כתבי יד של המשנה).
• • •
אמרו לו לכהן גדול: הגיע שעיר למדבר – שלא היה רשאי להתחיל בעבודות אחרות (המפורטות בפרק הבא) עד שהגיע השעיר המשתלח לצוק שבמדבר והמשלח דחף אותו מן ההר. ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר? דידכיות (מקור המילה 'דידכיות' ביוונית, ומשמעה: משמרות המחליפים משמרות אחרים; או: קבוצות (כמו במירוץ שליחים) המקבלות תפקיד זו מזו) היו עושין, ומניפין בסודרין – מנפנפים במטפחות זה לזה להודיע שהגיע השעיר למדבר, שכשראה העומד סמוך לצוק שהמשלח דחף את השעיר מן ההר, נפנף לחברו, והוא נפנף לחברו, עד שהגיע הסימן לירושלים (מקור המילה 'סודרין' ביוונית ובלטינית, ומשמעה: מגבות, מטפחות), ויודעין שהגיע שעיר למדבר.
אמר רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי): והלא סימן גדול היה להן! שלשת מילין מירושלם ועד בית חרורו – הוא מקום בתחילת המדבר, שהוא מרחק שלושה מילין מירושלים, ומשם היה המשלח מוליך את השעיר עד לצוק, שהוא מרחק שנים עשר מילין מירושלים, הולכין מיל – המלווים את המשלח הולכים עימו מיל מירושלים עד הסוכה הראשונה (לעיל הלכה ד), וחוזרין מיל – לירושלים, ושוהין כדי מיל – כשיעור מהלך מיל, ויודעין שהגיע שעיר למדבר – שלדעת רבי יהודה, משהגיע השעיר לתחילת המדבר, אף על פי שעדיין לא הגיע לצוק, נעשתה מצוות שילוחו, ורשאי הכוהן הגדול להמשיך בעבודתו (מקור המילה 'מיל' בלטינית. מיל רומי הוא מידת אורך כדי אלף צעדים כפולים).
אמר רבי ישמעאל (מגדולי התנאים בדור השלישי): והלא סימן גדול אחר היה להן! לשון של זהורית היה קשור על פתחו של ההיכל, וכיון שהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין – וכך ידעו שנעשתה מצוות שילוחו של השעיר, שנאמר: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו א,יח) (משפט זה אינו מופיע בכמה כתבי יד של המשנה).
• • •