פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 10

אכל חמשה זיתים. השתא מהדר הש"ס אדינא דמתני' אם הוא בגוונא דפליגי בה ר' יוחנן ור"ל בעלמא וכולה מיתפרשא אליבא דר"ש וכגון שאכל הרבה זיתים של חלב קודם שנתמנה:

ונודע לו בספיקו משנתמנה. מספק החטא של כל אחת ואחת נודע לו אחר שנתמנה:

ובב"ד מעבר. כלומר בוודאן נודע לו אח"כ כשעבר מגדולתו והשתא על דעתיה דר"ל דקאמר דספק ידיעה הוי כידיעה וקובעת לחטאת א"כ מה שנודע לו בספיקי משנתמנה הויא ידיעה ולר"ש פטור הוא דלא הוי חטאו וידיעתו שוין ועל דעתיה דר' יוחנן חייב דלא הוי ספק ידיעה כידיעה ובתר ידיעה אחרונה שנודע לו בודאי אזלינן ואותה ידיעה לאחר שעבר מגדולתו היא והוי חטאו וידיעתו שוין כשהוא הדיוט וחייב:

כן אמר רשב"ל לפטור ולא לחיוב. בתמיה וכי ר"ל לקולא קאמר דספק ידיעה כידיעה והלא לא אמר אלא לחומרא ולחויב דאף דלא נודע לו בודאי בין כל אחת ואחת מ"מ ידיעות ספק שלו שבין כל אחת ואחת מיחשב לו כידיעה לענין לחלקן לחטאות כשיוודע לו אחרי כן מוודאן וא"כ היכי ילפת לה לקולא ולומר דגם בדינא דמתני' מיחשב כנודע לו אחר שנתמנה ולא הוי חטאו וידיעתו שוין דילמא לא קאמר ר"ל הכי אלא לחומרא אבל לקולא לא:

אלא כיני אכל חמשה זיתים וכו'. אלא הכי הוא דבעינן למימר אליבא דר"ל דילפינן חומרא מחומרא כמו דמחמיר בספק ידיעה לענין חילוק חטאות ה"נ מחמיר אליבא דר"ש בגוונא דהכא דהיכא שאכל קודם שנתמנה ונודע לו מספקן ג"כ עד שלא נתמנה ומוודאן לא נודע לו עד לאחר שנתמנה מחשבינן לספק ידיעה שלו כידיעה וודאית והוי חטאו וידיעתו שוין כדמסיק ואזיל:

על דעתיה דרשב"ל דהוא אמר ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו דהוא אמר חייב. כלומר כמו דמחמיר לענין חילוק חטאות ה"נ דהוא אמר הכא חייב כדפרישית ולקמן פריך עלה לאידך גיסא מנא לן דלא אמר ר"ל בין לחומרא בין לקולא ומשני לה בגוונא אחרינא:

על דעתיה דר' יוחנן דהוא אמר וכו'. ולר' יוחנן כמו דמקיל התם לענין חילוק חטאות ואין ידיעת ספק כידיעת ודאי ה"נ דהוא אמר הכא פטור דבתר ידיעה בתרייתא אזלינן מידיעה ודאית שלו ואותה היתה אחר שנתמנה ולא הוי חטאו וידיעתו שוין ופטור לר"ש:

הכל מודין וכו'. כדלעיל ואגב דקאמר הכי לעיל בעיקר פלוגתייהו דבעלמא היא נקט לה נמי הכא וכגון שאם הפריש קרבן על מה שנודע לו בתחילה כדלקמן: