פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 2

גמ' נפש אם הכהן המשיח\. כלומר בפרשת כהן משיח כתיב ברישא דקרא נפש כי תחטא בשגגה וכו' והדר כתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו' פתח הכתוב בנפש דכל יחיד במשמע וסיים בכהן משיח ללמדך דהרי המשיח כיחיד לענין זה שאם עשה על פי הוראת ב"ד וכמ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור:

מה יחיד. אי ליחיד הקישו הכתוב אימא נמי דלענין זה ג"כ הוקש מה יחיד אם אכל בלא הורייה אלא בשגגת עצמו חייב בקרבן חטאת אף משיח יהא חייב בשגגת עצמו בלא הורייה:

ת"ל לאשמת העם. לענין זה הקישו הכתוב לאשמת העם מה העם אינן חייבין בפר אא"כ הורו ב"ד ועשו על פיהם אבל אם עשו בשגגת עצמן אין מביאין פר אף זה כהן משיח אינו חייב אא"כ הורה בהעלם דבר ואח"כ אכל בשגגת הוראתו:

אית תניי תני העם בית דין. כלומר איכא דמפרשי להעם דקרא דעל ב"ד קאמר והיינו דדריש לה דהקישו הכתוב למשיח כב"ד שאינן חייבין אא"כ הורו והאי תנא מפרש לה לסיומא דסיפא דברייתא דלקמיה כפשטה דאי מה העם והן הב"ד הורו הן ועשו אחרי' על פי הוראתן חייבין בפר אף כהן משיח נימא דאם הורה הוא ועשו אחרים ע"פ הוראתו דחייב הוא:

ת"ל. להכי איצטריך הכתוב לומר והקריב על חטאתו אשר חטא ללמדך שאינו מביא קרבן אלא על מה שחטא הוא ולא על מה שחטאו אחרים על ידו:

אית תניי תני העם ציבור. ואיכא תנא דמפרש להעם דקרא על צבור קאמר ודריש לה נמי לרישא דברייתא דלעיל מה העם אינן חייבין אא"כ הורו כלומר שהציבור אינן מביאין פר אא"כ הורו ב"ד והציבור שעשו על פיהם והכי מפרש לה נמי לסיומא דסיפא דברייתא ג"כ על הציבור ובענין זה דאי מה העם והיינו הציבור בהורו אחרים הב"ד ועשו הן חייבין אף כהן משיח יהא חייב בהורו אחרים ועשו הוא ע"פ הוראתן ת"ל אשר חטא על חטא בהוראת עצמו הוא מביא דוקא. ואין בין תנא קמא לתנא בתרי אלא דמר סבר דהב"ד הן המביאין פר דהוראה ומר סבר דהציבור הן מביאין פר בהוראה ומיהו בדרשת כהן משיח שוין הן:

והוא שיודע דוקא אם יודע לישא וליתן בהלכה דאם לא כן מה אנן אמרין וכי יש שוטים מורין. א"נ דלא כן וכו' דברי הש"ס הן על ר' יעקב דפשיטא הוא ומאי קמ"ל דכי יש שוטים מורין:

משיח שאכל בהוראת [ב"ד] פטור. כדמפרש טעמא לקמיה:

בהוראת משיח אחר. כגון כהן המשמש וכהן שעבר שעשה א' מהן ע"פ הוראת חבירו חייב:

בהוריית ב"ד פטור שאין הוריית אחרים אצל הורייתן כלום. צ"ל וכן הוא בדפוס אצל הבבלי. כלומר שצריך שהוא יסמוך על הוראתו ולא על הוריות ב"ד שאין הוריית ב"ד נחשבה להוראה אצל המשיח או אצל כהן שעבר דכי הדדי נינהו בדין פר בהוראה:

בהוראת משיח אחר חייב והוא שהורה. הוא ג"כ כיוצא בו והסכים עמו בהוראתו: