פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 2 · הלכה 7 · Segment 4

לא אמר ר' אליעזר אלא מפני כריתות. וכן הוא בדפוס אצל הבבלי. כלומר לא פליג ר"א במתני' דקאמר הנשיא מביא שעיר אלא בטומאת מקדש וקדשיו מפני שיש בהן כריתות שחייבין על זדונן כרת כמו בשאר חטאת קבועה והלכך ס"ל לר"א דדין הנשיא בהן בשעיר כמו דמביא בשאר חטאות הבאין על זדונו כרת:

רב הושעיה בעי. על טעמיה דר' יוחנן אליבא דר"א דאי ס"ד דטעמיה בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ויש בהן כרת כמו בחטאת קבועה:

מעתה אפי' בקבועה. כלומר וא"כ אמאי לא פליג ר"א נמי אהיכא דשוין הן בנשיא עם היחיד בחטאת קבועה והיינו בע"ז דשוין הן בשעירה כדתנן במתני' ואמאי נימא הואיל ואית בה כרת כמו בשאר חטאת קבוע ויהא קרבן הנשיא שעיר בע"ז כמו קרבנו בכל חטאת דאית בה כרת:

א"ר יונה מיסבור סבר ר' יהושע שנעקר מכל הפרשה. כלומר ר' יהושע סבר דהיינו טעמיה דר"א גבי טומאת מקדש וקדשיו דאין הנשיא כהדיוט אלא שנעקר הוא מכל הפרשה דטומאת מקדש וקדשיו דאיירי בעשירות ובדלות ולא שייך עניות גבי נשיא והלכך אין דינו כהדיוט בזה וכדמסיק ואזיל:

אלא כהדיוט עשיר עביד ליה ר"א. כלומר דדינו בהו בחטאת בהמה כמו הדיוט עשיר בטומאת מקדש וקדשיו ומכיון דעקרת לנשיא מזו הפרשה דלא איירי ביה אוקמיה אדיניה דכמו בשאר חטאת דמביא שעיר ה"נ בטומאת מקדש וקדשיו מביא שעיר והשתא ל"ק מע"ז דהתם הפרשה איירי גם בנשיא כמו מהדיוט:

א"ר מנא. הא לא מצית אמרת דאם כהדיוט עשיר עביד ליה ר"א ומטעמא דלא שייכא עניות גביה מעתה אפי' על שמיעת קולו על ביטוי שפתים ליפלוג נמי ר"א ולימא דהואיל ולא שייכא גביה עניות ומביא חטאת בהמה כהדיוט שעיר אוקמיה אדיניה דבשעיר דלא איירי ביה נמי הפרשה של שמיעת קול וביטוי שפתים מהאי טעמא גופיה ואנן לא תנינן הכי בברייתא דתני וכו' ובהדיא קתני כדקאמר ר' יוחנן לטעמיה דר"א:

הואיל והוא בהיכרת. כמו בשאר חטאת א"כ למה אינו מביא הנשיא שעיר:

אלא שעירה. בתמיה מסקנת דברי ר"א הם אלא דקאמרת דהוא בכלל טומאת מקדש וקדשיו כמו ההדיוט ובודאי שעירה יביא דעשיר הוא וכמו הדיוט דמביא חטאת בהמה נקבה שעירה או כשבה ואמאי לא יביא שעיר כשם שהוא מביא בשאר חטאת דאית ביה כרת:

התיבון. על דברי ר"א דא"כ הרי משיח וע"ז נמי תיקשי הכי. וכלומר אפי' במשיח נמי אמאי תנן דמשיח בע"ז מביא שעירה ואמאי לא יביא פר כמו שהוא מביא בשאר חטאת אלא נ"כ דגזירת הכתוב הוא ולא ילפינן מהדדי וכדפרישית לעיל במתני' דאיתרבו מתורה אחת וגו' וה"נ כן:

הרי אינו מביא שעיר. מסקנת דהתיבון היא דמיפרך מילתיה דר"א אלא הרי דאין הנשיא מביא שעיר בטומאת מקדש וקדשיו:

אלא שעירה. כדין הדיוט עשיר דקרבנו חטאת בהמה ומביא כשבה או שעירה: