פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 2

גמ' הורו ב"ד והורה אחריהן והחליף. בהורה הוא והב"ד באיסור אחד מיירי וכגון שהורו ב"ד בחלב מן החלבים ואמרו חלב זה הוא מותר וחלב זה הוא אסור כי היכי דלא ליהוי עקירת כל הגוף כדאמרינן בפרק דלעיל דלא שיורו הב"ד חלב סתם מותר דהוי עקירת כל גוף האיסור אלא שיאמרו התורה נתנה רשות להורות ולומר שזה החלב אסור וזה החלב מותר והורה המשיח אחריהן והחליף מה שהורו להתיר הורה הוא לאסור ומה שהורו לאיסור הורה הוא להתיר:

פשיטא נעשית אצלו כעקירת גוף. כלומר אם עשה אח"כ ע"פ הוראתן והוראתו ואכל את שניהם בהא פשיטא לן דנעשית אצלו כעקירת הגוף בהוראה שלו שהתיר מה שנשאר בהוראת ב"ד לאיסור שהרי הוראת הבית דין כולן אינן נדחית מפני הוראתו שהחליף ואסר מה שהתירו ועדיין הוראתן קיימת במה שהתירו מקצת החלב וכשהורה הוא להתיר מקצת החלב האחר הוי כגמר להתיר כל איסור החלב ועקירת הגוף הויא ולא הויא הוראה כדתנן במתני' והא ודאי לאו עשה בפני עצמו בהוראת עצמו מיקרי כיון דבחדא איסורא הויא דלא מיקרי בפני עצמו אלא באיסורא אחרינא דוקא כדפרישית במתני':

אלא. הא הוא דאיבעיא לן אם הורה הוא תחילה להתיר מקצת החלב והורה בית דין אחרי כן והחליפו לאסור ההיתר ולהתיר האיסור מה שנשאר ע"פ הוראתו מהו מי אמרינן דאפילו כן נעשה אצלו כעקירת גוף דמחמת הוראתו בהיתר מקצת נגמר ההיתר בכל איסור החלב והויא עקירת הגוף:

או מאחר שהורה הוא תחילה. וכשחזרו והורו ב"ד אח"כ והחליפו לאסור מה שהתיר הוא ונדחה עכשיו הורייתו שהוא יחיד בשביל הורייתן של הב"ד ונמצא דהשתא הוריית ב"ד בקיום מקצת וביטול מקצת היא ואינה נעשית הוראתו אצלו כעקירת הגוף לפי שבטלה הורייתו בשביל הוריית הב"ד. ולא איפשיטא:

הורו ב"ד והורו אחריהן. השתא הבעיא היא בענין עשה בפני עצמו או ע"פ הוריית הב"ד וקאמר דהא פשיטא לן דאם הורו הב"ד והורה אחריהן כלומר שהוא ג"כ הורה והסכים עמהן ועשה על פי הוראתן:

פשיטא. בהא פשיטא לן דאם אכל בהוריית ב"ד שהוא פטור מכפרה שלו דהוראת בית דין והוראתו באיסור אחד דינו שאינו מביא קרבן בפני עצמו לעולם דאם הוראת ב"ד הויא הוראה לענין שהצבור מביאין פר כגון שהיה רוב הקהל א"כ מתכפר הוא עם הציבור שהרי לא סמך על הוראתו לבדה וכדין עשה עם הציבור הוא ואם אין הציבור מביאין פר כגון שהיו מיעוט הקהל וכיוצא בזה בענין שאין מביאין פר בהוראה אלא כל אחד ואחד מביא קרבן יחיד בזה המשיח פטור מקרבן כלל כדאמרינן בהלכה דלעיל:

אכל משחזרו ב"ד חייב. בעיא היא אם חזרו ב"ד בהן מהוראתן ואח"כ אכל אם חייב הוא בכפרתו דהוי כהורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו או דילמא כיון דבאיסור זה גופי' הורו בית דין בתחילה להיתר הוי כעושה על פי הוראת בית דין ואין צריך להביא כפרתו:

ולא מתניתא היא. דהאי דינא נוכל לפשוט ממתני' דקתני הורה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו וטעמא דמפני שהורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו הא אם הורו ב"ד בתחילה אע"פ שחזרו בהן לאו הורה בפני עצמו בתחילה הוא ואינו מביא בפני עצמו:

אבל אם הורה עם הציבור וכו'. כלומר דדחי לה דאדמדייקת לה מרישא אימא סיפא. ובדפוס אצל הבבלי גריס בהדיא מה שחכר כאן. א"ר מנא דשלחת קודמין היא ואמור דבתרה הורה עם הציבור וכו'. כלומר דעד דמשלחת לדייק מן הקודם והיינו הרישא אמור לדייק מן הסיפא דטעמא מפני שהורה עם הציבור ועשה עם הציבור שלא חזרו בהן הבית דין אבל אם חזרו בהן הב"ד והוא עשה א"כ הורה בפני עצמו וצריך להביא בפני עצמו א"נ של כת קודמין י היא ודוגמתו בפכ"ה דכלים: