פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 2

גמ' מתניתא. דקתני המופלא של ב"ד בלבד הוא דמעכב:

דרבי. היא כדאמר לעיל בהלכה ב' והיה אם מעיני העדה כתיב מי שהוא עשוי עינים לעדה וזהו המופלא של ב"ד:

כתיב והתיצבו שם עמך. ודרשינן עמך בדומין לך מה את וכו':

ניחא גר. דקתני במתני' דמשכחת לה שהיה בב"ד דאע"ג דאין ראוי לדון דיני נפשות מ"מ ראוי לידון דיני ממונות אלא ממזר קשיא וכי ב"ד ממנין ממזר ואע"ג דגם ממזר כשר לדיני ממונות כדאמרינן בפ"ד דסנהדרין הכל כשרין לד"מ לאתויי ממזר מיהו הכא דבב"ד הגדול שבירושלים עסקינן וכדאמרינן לעיל דבהוראת ב"ד הגדול הוא דאיירי קרא ואמרינן בעשרה יוחסין דבירושלים נהגו בעצמן סילסול ולא היו ממנין ממזרין אפי' לדיני ממונו':

בשעברו ומינו. אותן וקמ"ל לענין הוראה דבדאיכא חד שאינו ראוי והורו דאין הוראתן הוראה:

ר' חנניה ר' מנא. פליגי בהני דאין ראוין להוראה דקתני היכי משכחת לה שיהו בב"ד דהא אין ממנין אותן:

חד אמר בתוך שבעים. ומתרץ לה כדרב הונא בשעברו ומינו:

וחרנה אמר חוץ לשבעים. דמיירי שלא היו בכלל הסנהדרין אלא חוץ לשבעים היו ובשעת הוראה ישב א' מהן בתוך השבעים:

מאן דאמר חוץ לשבעים ניחא. דלא קשיא כלל היאך מינו אותן:

ומאן דאמר בתוך שבעים. ומשני לה בדיעבד הא חוץ לשבעים לא בעי לאוקמי להמתני' ומאי טעמא וקאמר דהיינו טעמיה דהאי מ"ד דמכיון שזה אינו ראוי להוראה וחוץ לשבעים הוא נעשה כאבן ולא איצטריך התנא לאשמועי' דמהיכי תיתי יקבלו אותו למנין בשעת הוראה והלכך מוקי לה בשעברו ומינו והיה בכלל השבעים ואשמועינן דמעכב בדיעבד לענין הוראה כמו להלן בד"נ עד שיהו כולן ראויין להורייה: