פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 1 · הלכה 8 · Segment 2

גמ' ר' אומר חובת ב"ד הוא. השתא מפרש לפלוגתייהו דר"מ ור' יהודה ור"ש במתני' דלעיל מי הם המביאין פר בשגגת שאר עבירות והפר והשעיר בשגגת ע"ז ובמה הן פליגי דר"מ סבר חובת הב"ד הוא שהן מביאין הפר או הפר והשעיר משלהן ור' יהודה סבר הציבור הן שמביאין בשביל הב"ד ור"ש סבר החובה מוטלת על שניהן והלכך צריך קרבן בשביל הב"ד ובשביל הציבור ואין הב"ד מתכפרין בקרבן של ציבור:

נאמר כאן. בויקרא בשגגת שאר עבירות ונעלם דבר מעיני הקהל ונאמר כאן בשלח לך בשגגת ע"ז והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר וגו':

מה מעיני שנאמר להלן ב"ד וכו'. כלומר דבפרשת ויקרא דכתיב למעלה ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו והדר כתיב ונודעה החטאת וגו' והקריבו הקהל וגו' וילפינן ברישא קהל מקהל מה במעשה הנאמר למעלה ב"ד הוא דכתיב מעיני הקהל והן הב"ד שההוראה תלויה בהן אף הקהל שנאמר למטה בהקרבה ב"ד הוא שמביאין הקרבן והדר ילפינן מעיני הנאמר בע"ז ממעיני הנאמר בשאר עבירות מה להלן ב"ד הן שמביאין אף בע"ז ב"ד הן מביאין:

מ"ט דר' יהודא נאמר כאן מעיני וכו'. כלומר דר' יהודה ס"ל דאיפכא ילפינן הג"ש מה מעיני הנאמר בע"ז ציבור הן המביאין דכתיב התם ועשו כל העדה וגו' דהמשמעות דכל העדה על הציבור הוא אף מעיני האמור כאן בשאר עבירות הקרבן שמביאין מן הציבור הוא:

מה טעמא דר' שמעון נאמר כאן מעיני וכו'. כלו' דרבי שמעון סבירא ליה הואיל ומשמעות הכתוב דקרבן הנאמר בשאר עבירות על הב"ד הוא כדאמרן דילפינן הקהל דלמטה מהקהל דלמעלה ומשמעות הכתוב הנאמר בע"ז דהציבור הן המביאין ילפינן מעיני מעיני חדא מאידך דמה כאן בית דין אף להלן בית דין ומה להלן ציבור אף כאן ציבור והשתא בין בשאר עבירות ובין בעבודה זרה הבית דין מביאין לעצמן והציבור מביאין לעצמן:

מאן דאמר חובת ב"ד היא ב"ד מביאין. כלומר הא פשיטא לן דלמ"ד דהחובה על ב"ד היא א"כ הב"ד מביאין משלהן אלא למ"ד חובת הציבור היא מי מביא כלומר מאין היו מביאין אם מתרומת הלשכה כשאר קרבנות הציבור או לא ופשיט ליה דפלוגתא דתנאי היא גם בזה:

דתני. בתוספתא דשקלים פ"ב:

מטילין היו עליהן ובאין. שהיו מטילין על הציבור וגובין מהן בתחלה לשם כך:

דברי ר"מ. טעות הוא כאן דהא ר"מ ס"ל דמשל ב"ד הוא וה"ג בתוספתא דברי ר' יהודה ר"ש אומר מתרומת הלישכה היו קריבין:

ב"ד סומכין. שהן הבעלים וסמיכה על הקרבן בבעלים היא:

מי סומך. הא אי אפשר שיהו כל הציבור סומכין ידיהן עליו ומי סומך על ידן ופשיט לה כדתני בברייתא ג' מכל שבט וכו':

ידיהם ידי כל יחיד. ברייתא זו שנויה בת"כ פ' ויקרא ורישא דברייתא. הכי הוא וסמכו שנים זקני שנים ואין ב"ד שקול הרי חמשה דברי רבי יהודה ר"ש אומר וסמכו זקני שנים ואין ב"ד שקול הרי שלשה:

ידיהם ידי כל יחיד ויחיד. כלומר ידי כל יחיד מאלו הסומכין שאינן סומכין כולן כאחד אלא כל יחיד ויחיד מהן סומך בפני עצמו והכי תנינן לה בתוספתא דמנחות פ"י סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה ר' יהודה אומר בחמשה לא כולן כאחד סומכין עליו אלא אחד ואחד סומך ומסתלק:

ידיהם על ראש הפר. עליו הוי מצי למיכתב אלא למיעוטא אתא פר טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה:

ר"ש אומר. לא מיעטן הכתוב לשעירי ע"ז אלא דלא באו זקנים כמו בפר דזקני כתיב ביה אבל טעונין הן סמיכה ולקמן מפרש לה מי הן הסומכין:

שדמה נכנס לפנים. בהיכל כמו פר העלם דבר ופר המשיח ושעירי ע"ז:

מתיבין לר' יהודה. דאמר אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה והכתיב ויגישו את שעירי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליו ושעירי חטאת שהקריבו לכפר על הע"ז היו:

הוראת שעה היתה. שהרי מזידין היו אלא שביקש יחזקיהו לזרזם במצות ואין למידין מהוראת שעה: