פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 35

הוא לא המלך. על מתני' קאי דקתני שמצווין על הבתולה וברייתא היא בת"כ והוא אשה בבתוליה יקח הוא למיעוט להמלך שאינו מצווה על הבתולה:

הוא לא הנזיר. גרסינן שם ומשום דמוזהר על הטומאה כדין כ"ג הוציאו הכתוב מכלל דין זה:

והוא לרבות כהן משוח מלחמה. שמצווה על הבתולה:

בבתוליה וכו'. כדפליגי בפ"ו דיבמות:

ר' יצחק שאל אף בשאר כל הדברים כן. ברפ"ח דתרומות גרסינן להא והתם קאי על מתני' דקתני היה עומד ומקריב קרבנות ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ר"א אומר כל הקרבנות שהקריב ע"ג המזבח פסולין ור' יהושע מכשיר ובעי התם אם אף בשאר כל הדברים כן וכלומר דאם אמרי' אפי' הוא באמצע העבודה נמי דינא הכי דלכל הדברים עשו אותו כמו שהוא כהן כשר הואיל והתחיל בכשרות כדקחשיב ואזיל ואיידי דאיירי הכא בכהן שעבר דדמיא להא נקט לה הכא:

קומץ ואח"כ מקטיר. כלומר אם קמץ את המנחה ונודע שהוא פסול אם אעפ"כ מקטיר אח"כ הואיל ועדיין לא נפסל בב"ד וכן במקבל את הדם ונודע שהוא פסול אם אח"כ זורק:

שורף. כמו עורף כלומר בקרבן העוף שמולק מן העורף ואם ערף ונודע שהוא פסול אם אח"כ יזה דמו:

ר' יעקב בר אידי בשם ר' יצחק. וגרסינן בתרומות הכי מן מה דתני עשו אותה חטאת גזולה שלא נודעה לרבים. כלומר ממה דתנינן בברייתא עלה דעשו להאי דינא כהן שעומד ומקריב ונודע שהוא פסול כדין חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים דתנן בפ"ה דגיטין דמכפרת מפני תיקון המזבח ואע"פ שנודעה אח"כ שגזולה הוא אפ"ה מכפרת הואיל ובתחילת הקרבתה לא נודעה לרבים וה"נ כן הוא דש"מ דקומץ ואח"כ מקטיר וכו' דהכא כיון דלא נודע עדיין לרבים שלא נפסל בב"ד הוא גומר הוא הקרבתו והכי קאמר התם בהדיא לר' יהושע:

ר' יצחק שאל היה עומד וכו' או בן חלוצה מה את עבד לה. לענין החזרת הרוצח דתנן בפ"ב דמכות דאם משנגמר דינו מת כ"ג אינו גולה ואם נגמר דינו בלא כ"ג אינו יוצא משם לעולם ואם נגמר דינו של זה ונמצא כ"ג שהוא בן גרושה או בן חלוצה מהו דינו אם כמו שמת הוא דעד השתא מחזקינן ליה בכהן כשר ונמצא שאינו כהן ואינו גולה או דילמא בטלה כהונתו דאיגלאי מילתא למפרע דלאו כהן הוה והרי הוא כמי שנגמר דינו בלא כ"ג ואל יצא משם לעולם: