א"ל אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום עי' בפנים שמבואר יפה. והנה בבבלי דף י"ז גרסינן ר"כ אמר כשחייב מודה א"ה מאי למימרא מ"ד האי מפרע פרע והא דקאמר לא פרעתי משום דהדר למיזפי זימנא אחריתי ולפשיטא דספרא חייש קמ"ל דא"כ מלוה גופיה לא שביק כו'. ולכאורה קשה למה קאמר דא"כ מלוה גופי' לא שביק. ולמה לא קאמר קמ"ל דלפריעה ב"י לא חיישינן כמו דאמר רב אסי. וע"כ דמוכרח הגמ' למימר כן דאי ס"ד דהטעם הוא משום דלא חיישינן לפירעון בת יומא דלא שכיח א"כ למה פליג ר"כ על רב אסי ומוקי כשחייב מודה אבל כשאין מודה ס"ל דחיישינן לפירעון בת יומא דשכיח הוא ע"כ ליכא למימר דלא חיישינן לפירעון בת יומא דלא שכיח ושפיר חיישינן דפרעו וחייש אפשיטא דספרא [הגם דלא חיישי' לקנוניא בת יומא] אך משום דהמלוה לא שביק. אבל בירושלמי משני תירוצא אחרינא דלעולם שכיח פרעון בת יומא. אך לא שכיח דמיהדר ומיזף מיני' ביומא והיינו דגרסינן אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום ואין אדם עשוי לפרוע וללות בו ביום. וזה הנפ"מ בין הבבלי והירושלמי ודו"ק:
קריאה במקור
תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 1 · הלכה 7 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b4a63cf557e6ce5888ccf4a6b9fcdd2881b7a0b130f368568f7a23a77b222d71