כל שצוח כו׳. הכי איהא בנזיר דף מ"ג ובפירושא דכל שצוח מחולקים רש"י ותוס׳ רש"י פירש דכל שצוח קאי על כהן המוצאו כשצוח ולא באו ישראלים שיוכלו לטפל בקבורתו אז הוא מת מצוה. אבל אם הוא סמוך לעיר שאם צוח הכהן המוצאו לבני העיר יכולין לשמוע קולו ולבוא אסור לכהן לטמא לו. ותוס׳ פי׳ דכל שצוח קאי על המת ר׳׳ל כשאין לו קרובים המתעסקים עמו אפילו אם הוא בעיר הוא מת מצוה. ועיין ברא׳"ש הלכות טומאה שהביא שני דיעות הללו והאריך בו אבל רוב הפוסקים תפסו שיטת רש"י ז׳׳ל וכן הטור בסי' שע"ו:
קריאה במקור
נחלת יעקב על מסכת שמחות · פרק 4 · הלכה 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Talmud Bavli, Vilna 1883 ed.
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2a651cedef66514b773b25c542e1c0ebb3943fbe9b9be009c0890b515bf2d589