לא עבדו ולא בהמתו כו׳. הכי איתא שם בגמרא קברו בתחלת הרגל מונה שבעה לאחר הרגל ומלאכתו נעשית ע"י אחרים ועבדיו ושפחותיו עושין בצנעה בתוך ביתו. והטעם שמותר לעשות מלאכה ע"י אחרים כתב הטור סי׳ שצ"ט כיון דכבר נתבטל בשבעת ימי הרגל ממלאכה אע"פ שלא נתבטל מחמת האבל אלא מחמת הרגל סוף סוף נהג כדין אבילות במלאכה הלכך אין להחמיר בו כמו בשאר אבילות ומלאכתו נעשית ע"י אחרים:
קריאה במקור
נחלת יעקב על מסכת שמחות · פרק 7 · הלכה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הרגל עולה למנין שלשים. אם קבר מתו איזו ימים קודם לרגל שלא בטלו ממנו גזירת שלשים או קבר מתו בתוך הרגל שלא בטל ממנו אפי׳ גזירת שבעה אפ"ה הרגל עולה למנין שלשים. גם בזה כתב הטור בסי׳ הנ"ל הטעם שהרי דין שלשים דהיינו גיהוץ ותספורת נוהג ברגל שהרי מתורת רגל מותר ללבוש כלים מגוהצים חדשים וכן בבא ממדינת הים או מבית השביה ושאר שמנו חכמים מותרין לספר ולכבס ומדין אבילות נוהג בכולם כמו בחול משו"ה עולה הרגל למנין שלשים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Talmud Bavli, Vilna 1883 ed.
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2a651cedef66514b773b25c542e1c0ebb3943fbe9b9be009c0890b515bf2d589