אם יכולין להתחיל כו׳. מכאן עד ואח"כ עומדים בשורה כל הענין נדפס משובש ובמתני׳ דברכות גרסי׳ הכי אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו. והרמב"ן במ׳ תה"א דף ל"ג ע"ד הביא הלכה זאת כצורתה כמ"ש כאן ולא הרגיש כלל שהלשון משמע להיפוך כלשון הש"ס וכשבא לפרש הלכה זו פירשה כפשטא דשמעתין וא"כ נראה להדיא שט"ס יש כאן וצ"ל כמ"ש בגמ' דברכות וכתב הב"י בשם הרמב"ם הא דאמרי׳ ואם לאו לא יתחילו אלא מנחמין תחילה היינו כשיש שהות אח"כ לקרות. אמנם מדברי התוי"ט פ' מ"ש משמע דאפי׳ באין שהות מותר דניחום אבלים הוא מצוה דאורייתא והעוסק במצוה פטור מן המצוה:
קריאה במקור
נחלת יעקב על מסכת שמחות · פרק 10 · הלכה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Talmud Bavli, Vilna 1883 ed.
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2a651cedef66514b773b25c542e1c0ebb3943fbe9b9be009c0890b515bf2d589