מטמא כהן כו׳. היינו כשפירש מאביו לאחר מיתה דאלו מחיים הא קתני לקמן דאינה מטמא על אבר מן החי מאביו:
קריאה במקור
נחלת יעקב על מסכת שמחות · פרק 4 · הלכה 27
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר׳ יהודה אומר כו׳. ר"ל לכתחלה אם אינו מוצא רק עצם כשעורה מאביו אינו רשאי לטמא לו כדדרשינן במסכת נזיר לאביו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר אבל חוזר הוא כו׳ ר׳׳ל אבל מטמא הוא לעיקר הגוף ואם נחסר ממנו אבר הולך ובודק אחריו אפילו על עצם כשעורה וכן פי׳ רש"י במסכת נזיר:
אמרו לו לא יטמא. תיבות אמרו לו מיותר ומלתא באפי׳ נפשא היא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Talmud Bavli, Vilna 1883 ed.
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2a651cedef66514b773b25c542e1c0ebb3943fbe9b9be009c0890b515bf2d589