וחכ"א עושה אותה כמין כי חד מן ארבעה (פי' כבר כתבנו ברפ"ד דכלאים דכי יונית היא כתמונת שני קוים החותכים זה את זה באמצע אלכסונן ולפ"ז ביאור דברי חכמים הן כצורה זו ורובע הכרי הצפוני, בו קבע את התרומה והוא מדומע) רשב"ג אומר נוטל תרומתו מצפון צפונו חד מן תומנייא (פי' כצורה זו שחולקין לרובע הכרי הצפוני לשני חלקים ובחלק השמאלי קבע את התרומה והוא מדומע ואינו אלא שמינית הכרי, והשאר הוא חולין. והנה אנו נותנים כלל איך לחלק בנקל את הרובע הצפוני דהיינו המשולש אב"ג לשני חלקים שוים והוא שתחלה יש לחלק את הקו כ"ג לשני חלקים שוים ואח"כ נעשה בתוך המשולש הגדול אב"ג משולש קטן אשר הקוים א"ד וכן א"ה יהיה אורך כל אחד כמו מחצית הקו ב"ג ואז יהיה שטח המשולש הקטן אד"ה מחצית המשולש הגדול אב"ג והמופת לזה מבואר לחכמי המדות, וכל זה בכרי מרובע אבל בכרי עגול יש לבקש חשבונות אחרים אשר אין לנו עסק בהם (ומפרשי הירושלמי והתוספתא שגם שם שנויים דברי חכמים ורשב"ג לא עמדו על אמיתת ביאורנו זה ע' בהם) והנה מסדר התלמוד הוסיף כאן בתוך הברייתא לפרש דברי רבי וחכמים ורשב"ג וכעין זה יש בפסחים פ"ב ה"א. ועוד בכתובות פ"ב ה"ח (ע' מ"ש שם) וכן עו"ש פ"ה ה"ד דהוון דרשין וכהן כו', עוד בגיטין פ"ז ה"ד שלא מת מאותו החולי, עוד בפסחים פ"ז ה"א "מהו תודס א"ר חנניה דהוה משלח פרנסתהון דרבנן".
ובב"ק פ"ד ה"ה מינוה ב"ד לא ישבע שב"ד מבחנין אותו כו', עוד בע"ז פ"א ה"ט מן "ר' יעקב בר זבדי" עד "הכשפים". וכן במ"ק פ"ג ה"א וגיטין פ"ה ה"א).
ודע שהרמב"ם כתב בפי"ג הט"ו מתרומות כלשון הזה: אמר תרומת הכרי הזה בצפונו חולקין אותו לשנים והחצי שבצפון לשנים ונמצא רביע הכרי שהוא צפון צפונו הוא המדומע ע"כ; הנה מבואר שפסק כחכמים חד מן ארבעה, ותפס לשון רשב"ג צפון צפונו, וזה פלא. ונראה שכתב כן מתוך התוספתא דשם שנויה ברייתא זו בלי הוספת פירוש הירושלמי כלשון הזה וחכ"א עושה אותו כמין כי רשב"ג אומר נוטל את התרומה בצפון צפונו ע"כ, ופירש שרשב"ג לא בא אלא לפרש דברי חכמים; אבל אין זה מחוור דא"כ מה זה שאמרו חכמים "כמין כי", ועוד למה דחה ביאור הירושלמי על דברי חכמים ורשב"ג ותפס ביאור חדש לעצמו, ועוד יותר נפלאתי על נושאי כלי הרמב"ם שהכ"מ כתב שם ע"ז: "שם בירושלמי וכחכמים", וכ"כ הרדב"ז שם "ופסק כחכמים שאמרו עושה אותו כמין כי חד מן ארבעה".
ובב"ק פ"ד ה"ה מינוה ב"ד לא ישבע שב"ד מבחנין אותו כו', עוד בע"ז פ"א ה"ט מן "ר' יעקב בר זבדי" עד "הכשפים". וכן במ"ק פ"ג ה"א וגיטין פ"ה ה"א).
ודע שהרמב"ם כתב בפי"ג הט"ו מתרומות כלשון הזה: אמר תרומת הכרי הזה בצפונו חולקין אותו לשנים והחצי שבצפון לשנים ונמצא רביע הכרי שהוא צפון צפונו הוא המדומע ע"כ; הנה מבואר שפסק כחכמים חד מן ארבעה, ותפס לשון רשב"ג צפון צפונו, וזה פלא. ונראה שכתב כן מתוך התוספתא דשם שנויה ברייתא זו בלי הוספת פירוש הירושלמי כלשון הזה וחכ"א עושה אותו כמין כי רשב"ג אומר נוטל את התרומה בצפון צפונו ע"כ, ופירש שרשב"ג לא בא אלא לפרש דברי חכמים; אבל אין זה מחוור דא"כ מה זה שאמרו חכמים "כמין כי", ועוד למה דחה ביאור הירושלמי על דברי חכמים ורשב"ג ותפס ביאור חדש לעצמו, ועוד יותר נפלאתי על נושאי כלי הרמב"ם שהכ"מ כתב שם ע"ז: "שם בירושלמי וכחכמים", וכ"כ הרדב"ז שם "ופסק כחכמים שאמרו עושה אותו כמין כי חד מן ארבעה".