א"ר חיננא ע"י כן הוה שהר וע"י כן הוה קרץ. — פי' "שהר" נתאחר בלילה (מלשון סיהרא ועניינו בערב כשהלבנה זורחת) ו"קרץ" עניינו השכים בבקר (כמו קריץ ולקיט בברכות פ"ד ה"ח דף ה' ע"ג, והכתוב ברות ג' ותקם בטרם יכיר איש את רעהו תרגומו "בקריצותא", ותמוהין דברי ק"ע בשבת פ"ב ה"א שמהתרגום הנ"ל הביא ראייה דפירוש קרץ חשך ע"ש וע' בערוך ערך קרץ ד' שפירש בקריצותא בהשכמה) וביאור דברי ר' חיננא הוא שבשביל הנר הזה שהיה נותן לו בלילה היה יכול לאחר בעבודתו בלילה וגם היה יכול להשכים לעבודתו בעלות השחר ולפיכך גם כשבא לביתו לא כיבה את הנר כדי שיהיה לו נר דולק בעלות השחר ולילך עמו לעבודתו.
עוד יש לפרש עניין "שהר" התעוררות והיקץ שכ"ה בלשון סורית כ"ש בספר אוהב גר ערך שהר שבתרגום ראשון לאסתר ו' א' עה"כ נדדה שנת המלך מתרגם "דהוה שהיד ולא שכיב" והוא ט"ס וצ"ל "דהוה שהיר ולא שכיב" ועניינו כ"ש ע"ש.
וע' בשמות רבה פמ"ז אות ח' רשב"ל היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה דשחירין ודקרין בלילה ע"כ ונדחקו המפרשים בזה, ואשער שיש להגיה דשהיר ודקריץ (במקום דשחירין ודקרין) וביאור זה שילמדו אצלו שעמד עליה על ידי שלמד בלילה בהקיצה והתעוררות וכן בהשכמה טרם שעלה השחר והמלה "בלילה" שבמדרש שם יש למחוק ואינה אלא הגהה שהיתה מן הצד לבאר ענין "דשהיר ודקריץ" והסופרים הכניסוה ע"פ טעות בפנים.
עוד יש לפרש עניין "שהר" התעוררות והיקץ שכ"ה בלשון סורית כ"ש בספר אוהב גר ערך שהר שבתרגום ראשון לאסתר ו' א' עה"כ נדדה שנת המלך מתרגם "דהוה שהיד ולא שכיב" והוא ט"ס וצ"ל "דהוה שהיר ולא שכיב" ועניינו כ"ש ע"ש.
וע' בשמות רבה פמ"ז אות ח' רשב"ל היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה דשחירין ודקרין בלילה ע"כ ונדחקו המפרשים בזה, ואשער שיש להגיה דשהיר ודקריץ (במקום דשחירין ודקרין) וביאור זה שילמדו אצלו שעמד עליה על ידי שלמד בלילה בהקיצה והתעוררות וכן בהשכמה טרם שעלה השחר והמלה "בלילה" שבמדרש שם יש למחוק ואינה אלא הגהה שהיתה מן הצד לבאר ענין "דשהיר ודקריץ" והסופרים הכניסוה ע"פ טעות בפנים.