וא"ל דאימר הוא ואיתכלעס ומית כו' שזרתיה דחיוי אשכחנן בהון ואיתכלעסון ומיתון. — הביאו כאן שני מעשים אלו ללמדנו דרך ארץ שאם יראה אדם לחבירו שאוכל או שותה כל דבר רע או של סכנה והוא לא ידע לא יוציא זה דבר מגונה מפיו ולספר לו כי כזאת וכזאת אכל או שתה שלאחר המעשה לא יועיל לו כלום ולהפך עוד יזיק לו כי כל זמן שלא ידע האיש כי דבר של סכנה אכל או שתה אפשר שלא יהא לו היזק מזה אבל אם זה מספר לו מה שאכל ושתה קרוב הדבר שמתוך הפחד והיראה יחלה וימות והוא ענין מה שאמרו בכריתות (ו' א') דילמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה ע' בפרש"י שם, וז"ל הר"נ בדרשותיו סימן י"א "כי המאכל המזיק כשיאכלהו אוכל על דעת שמועיל אליו הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסיר ממנו הזיקו אם לא שיהיה מופלג", וע' בבלי פסחים ק"י ב' כללא דמילתא כל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה.
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 8 · הלכה 3 · Integer 35
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fe9535df7e990bb7b4e5d8d68645fd54169af3e99024b495a75aa95a56a7008c