מי צתרי. — (פי' צתרי היא סיאה בלשון המשנה ע' שביעית פ"ז סוה"ב. והמים שנכבשו בהן הצתרי) רב אמר אסור (פי' מפני שיש בהן טעם צתרי) ושמואל אמר מותר (פי' שסבר שטעם אינו כממש).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 10 · הלכה 2 · Integer 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אייכל שמואל לרב מי צתרי הדין טויה. — צ"ל: בהדין טוויה (כן הגיה בניר וביאורו שמפני שהצתרי נתנה טעם במים והמים נתנו טעם בצלי ה"ל נותן טעם בר נותן טעם ואפי' רב מודה דמותר; וכעין זה יש בבבלי חולין קי"א ב' דשמואל האכיל לרב דגים שעלו בקערה בכותח דהוי נ"ט בר נ"ט וכדאמרינן התם ולא היא שאני התם דנפיש מררה טפי, והא דאיתא התם חס ליה לזרעא כו' פי' דגם אני סובר דנ"ט בר נ"ט שרי ודלא כתוספות שם).
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fe9535df7e990bb7b4e5d8d68645fd54169af3e99024b495a75aa95a56a7008c