שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 18 · הלכה 1 · Segment 6

אדם עומד וכו'. כ' הר"א בפירושו למסכת דמאי פ"ז עומד אדם מע"ש דוקא מע"ש דאין יכול לתקן ודאי בשבת אבל לא יאמר אדם בחול ה"ז תרומה למחר וכגון שהן בלגין ט"י ובעי הערב שמש וכמו דאיתא במתני' שהביא אח"כ. ה"ג אר"י בר' בון עומד אדם ואומר ה"ז תרומה למחר ופליג על סיפא דר"י בן אלעזר. ה"ג מתני' פליגא על ר"י ברבי אלעזר. לגין שהן ט"י וכו' וא"כ ש"מ דיכול אדם לומר אפילו בחול ה"ז תרומה למחר וקשיא לר"י ברבי אלעזר. חזר בה ר"י בר' אלעזר וס"ל נמי כר"י בר' בון. מאי כדון אמתניתין קאי דתנא היו דמאי אומר מה שאני וכו' ע"כ ודבריו תמוהים מ"ט דבחול אסור לומר כן שתהא תרומה למחר אין טעם לדבר ובדברי ר"י לא נזכר כלל מלגין ט"י ולא נזכר בשום מקום שאדם סובר כן ועוד שדחק להגיה דהקושיא אר"י בר"א וגם בחזרה פירש דקאי אר"י בר"א וכאן מפורש דאר"י בר' בון קאי ועוד כיון דקאמר חזר בו ר"י בר' בון מהדא משמע דלאו מכל דבריו חזר וע"ק מאי שבירר דרך לעצמו והגיה דמאי כדון קאי אמתניתין דהיו דמאי וכו' ובירושלמי גם שם גם כאן משמע מפורש דאמילתא קמייתא קאי וגם הפירוש שפי' בו לשון הש"ס אינו סובלו כלל וכלל וכל זה גרם לו שנעלם ממנו סוגיא דהכא: