והחובל בהן חייב. פירשתי בקונט' משום צובע כמ"ש בפ' כלל גדול דף כ"ט ע"ב בתוס' בד"ה הדא אמרה וכו' וראיתי עתה שגם הרשב"א מביא ראי' לרש"י מדברי הירושלמי הנ"ל וניחא לי נמי בהא מאי דמקשי תוס' בפרקין דף ק"ז ע"א בד"ה אמר שמואל וכו' תימא לר"י וכו' דהא עור של עגל הרך הוי כבשר לענין טומאה והחובל בו בשבת חייב וכן עור של עוף מסתמא הוי כבשר לענין טומאה שרך הוא ובמתני' תנן חיה ועוף שברשותו החובל בהן חייב ע"כ ונראה דדוקא בהני בעור עגל ועוף שהן ראויין למלאכה ולכתוב עליהן כדלקמן לכך חייב עליהן משום צובע אבל הני של שאר שרצים שעורן רך ואינן ראויין לשום מלאכה אינו חייב עליהן משום צובע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 14 · הלכה 1 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 8706b7b47b0bf23ad0309dc36cd5efee9e1443151aaff489c8906a58fa3f3068