שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 15 · הלכה 3 · Segment 6

ויבדיל שכך הוא מתיר וכו'. כתבו תוס' בפרקין דף קיד ע"ב בד"ה וליתקע וכו' והא נמי לא בעי למפרך וליבדל במ"ש דלידעו דחלבי שבת קריבין ביה"כ דהא אפי' מבדיל בכה"ג ברבים אין פרסו' בהבדלה כמו בתקיעה ע"כ והרשב"א בחידושיו מסיים בה ותדע לך מדאמרי' לקמן ושבות קרובה התירו והתנן י"ט שחל להיות במ"ש מבדילין ולא תוקעין ואמאי ליתקע כי היכא דלידעו דשרי בשחיטה לאלתר ואם איתא אמאי והא מבדילין אלא ש"מ דליכא הוכחה אלא בתקיעה ע"כ ולא ידעתי מאי קשיא להו הא כבר תירץ הש"ס כאן דאינו מבדיל אלא להתיר דבר האסור וגם תירוצם של תוס' והרשב"א אינו נוח לי הלא אין לך פרסום גדול מזה מה שכל א' מבדיל בתפלתו והא דמייתי הרשב"א ראיה מקושית הש"ס גבי שחיטה תימא דהא עיקר התקיעה תהיה שידעו שחשיכה הוא ושישחוט לאלתר ובזה אינו מועיל ההבדלה שמבדיל כל א' בתפלתו שאף ביום יכול להתפלל של מוצאי שבת כמפורש בברכות והיינו דקאמר הש"ס ואמאי ליתקע דלידעו דשרי בשחיטה לאלתר וכן מפורש בתוס' והדברים ברורים:

מבדיל מן המנחה ולמעלן. קצת קשה שיסברו העם שמאז והלאה מותר בכל המלאכות כולן ומהאי טעמא לא פריך הכי בבבלי וי"ל דהירושלמי סובר בהא ליכא למיטעי שהכל יודעין שיה"כ אסור עד שתחשך:

הדרן עלך פרק ואלו קשרים